פרשת ויחי מסתיימת יחד עם סיום סיפור חייו של יוסף. וזה הזמן לתהות מה אנו יכולים ללמוד מיוסף?!
התורה מקדישה לו כרבע מספר בראשית, והיה ניתן לצפות שהוא ישתלב במורשת האומה, בדומה לשאר אבות האומה שהתורה התמקדה בהם, אברהם, יצחק, יעקב שחייהם מתוארים בספר זה, אבל בפועל, נראה שאין לנו כמעט מה ללמוד ממנו.
התורה מתחילה לספר את סיפור חייו, כשהוא מוציא דיבה על אחים שלו, האם נלמד ממנו להוציא דיבה?
אביו אוהב אותו יותר מכולם ותופר לו כתונת פסים, האם נלמד לעורר קנאת אחים? להיפך, בגמרא מבואר ש"עולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו".
בהמשך הוא חולם שהמשפחה משתחווה לו, האם נלמד ממנו לחלום חלומות? להתנשא על האחים?
לאחר מכן, אחיו מוכרים אותו והוא מתגלגל כעבד, עד שמצא את מקומו כמנהל ביתו של פוטיפר שר הטבחים, שם מתברר שהוא יפה תואר ויפה מראה, האם נלמד מזה לסלסל בשער?
ואז, הגיעה הצעת הניאוף מאשת אדונו, וסוף סוף מצאנו את רוחניותו של יוסף, אבל בסירובו הוא שם דגש על נאמנות לאדונו, פחות על עצם ההצעה.
שמו אותו בכלא, ושם הוא פותר חלומות – האם נלמד ממנו לפתור חלומות?
לאחר מכן הוא ביקש משר המשקים להזכירו לפני פרעה, וגם הפעם חז"ל מלמדים לעשות ההיפך: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", זה יוסף. "ולא פנה אל רהבים", על ידי שאמר לשר המשקים "זכרתני והזכרתני", נתוסף לו שתי שנים.
ושוב הוא פותר חלומות, מציע הצעות, מתמנה למשנה למלך, ומפליג הרחק לאזורים שרחוקים מאיתנו, ממורשתנו, ומחיינו. מה יכולים אנו ללמוד מכך שהאשים את אחיו כמרגלים או מכך שקנה את כל קרקעות מצרים?!
כך שבשלב זה חייו נראים לנו כחידה מבחינה תורנית.
וזאת לעומת אברהם שכל חייו מלאי אירועים המלמדים אותנו על עבודת ה', ויצחק שמלמד אותנו להיצמד למורשת האבות, ויעקב שחייו מלאים אירועים המלמדים אותנו כיצד לחיות לצד אנשי ציד ורמאים.
אז מה עושים עם יוסף?!
ונראה, שיוסף מייצג במידת מה המשכיות ליצחק. יצחק היה היה אדם פסיבי ועיקר כוחו היה בשמירה על המשכיות מורשת אביו, מה שמצריך בעיקר התגברות פנימית. אבל יצחק היה דגם חלש של התגברות פנימית והוא לא היה יכול להתמודד מול כוחות חזקים, ולכן אביו אסר עליו לשאת מבנות המקום ולצאת מארץ כנען, וביקש מעבדו למצוא לו אשה. וכשהיה צריך להתגבר על כוחות עויינים חיצוניים – אחרים עשו זאת בשבילו ופינו לו את הדרך לדוגמה, כשהתמודד מול ישמעאל, או אבימלך.
יוסף, גם הוא מובל. אחיו, בני לאה, לא רצו להתרועע איתו ולכן לא נותרה לו ברירה אלא לבלות עם בני השפחות, הוא הובל אל כתונת פסים, חלומות מלכות, מכירתו למצרים, הפח שטמנה לו אשת פוטיפר, כמו גם היציאה מהכלא והמינוי למלכות.
אבל בעוד יצחק שמר את דרך אביו בתנאים סטריליים, יוסף שמר את דרך אביו בתנאי תהפוכות, בתנאי שפל קיצוני כשהוא מוטל חסר אונים בבור ואחיו עומדים לרצוח אותו, ובתנאי גאות קיצונית כשהוא מובל במרכבת המשנה למלך האימפרייה המצרית.
ובגלל דבקותו בדרך, הוא מסוגל לעמוד מול אחיו שרצו לרצוח אותו לפני 22 שנה, ולומר להם שהוא בכלל נמצא כאן בשליחותו של אלוהים, ולאחר מכן לנחם אותם ולדבר על ליבם, שאמנם הם חשבו עליו לרעה, אבל אלוהים חשבה לטובה. ומסיבה זו, יעקב, לפני מותו בוחר ביוסף כהמשכיות לברכות אביו יצחק, וכן ראה בו את "קדקוד נזיר אחיו".
היכולת לשמור על חוט שדרה מול תהפוכות עולם. זוהי מורשתו של יוסף.
