"למה המחיה יקרה?" זו שאלה לא נכונה. או יותר נכון, זו שאלה מיותרת כי התשובה פשוטה – המוכרים רוצים להרוויח יותר. מחיה שמתייקרת היא הדבר הטבעי, וככה זה עובד לפחות מאז שמחירי המחיה מנוטרים.
המוכרים רוצים למקסם את הרווח, המשקיעים רוצים להרוויח, המנהלים רוצים משכורת גבוהה יותר ובונוסים, השכירים מחפשים משרה עם משכורת גבוהה יותר. וככל שהמשכורת עולה הרצונות גוברים, דירה גדולה, מכונית חדישה, וכל שאר המותרות. מה שמוביל למעגל של התייקרות המוצרים, כי גם בעל המכולת והירקן רוצים להשתתף במשחק ולשדרג את החיים.
אם אנחנו רוצים להוזיל את המחיה מהשורש, צריך לשאול האם ניתן לרסן את רצון האנשים להרוויח. והתשובה היא לא. אנשים רוצים תמיד יותר ממה שיש להם. ולו מהסיבה שאנשים רוצים ילדים וממילא הם צריכים להגדיל את ההכנסות. ככה שתוכנית להוזלת המחיה צריכה להתמקד בכלים שמאזנים את הרצון להרוויח. והכלים להלן מסודרים לפי חשיבות.
1. חינוך להסתפקות במועט
אי אפשר לרסן את הרצון להרוויח, אבל אפשר לגדל דור של אנשים שלא שואפים להרוויח הרבה. דוגמה לכך הוא המגזר החרדי, שהמחיה שלו זולה יותר, כי מחנכים להסתפקות במועט.
2. עידוד להגדלת ההיצע
כללי השוק קובעים שככל שההיצע קטן מהביקוש, המחיר עולה. וככל שההיצע גדל המחיר יורד. מה שאומר שצריך להסיר כל הגבלה על שיעור ההיצע. דירות ועגבניות שתיהן יקרות בגלל שההיצע מוגבל על ידי הממשלה, אם על ידי בירוקרטיה ואן על ידי הגבלת ייבוא.
3. עידוד תחרות
כללי השוק קובעים שככל שיש יותר מתחרים המחיר יורד. וככל שיש פחות תחרות המחירים עולים. מה שאומר שצריך להוריד מגבלות החוסמות כניסת מתחרים לשוק, כגון בתחומי החשמל, הבנקים, הטלוויזיה ועוד. וגם למנוע דחיקת תחרות, לדוגמה ספק שדורש לדחוק את שטח המדף של מוצר מתחרה – מבקש למעשה לדחוק תחרות. ואת זה צריך לאסור בחוק עוד לפני שאותו ספק יגיע למעמד של מונופול.
אלו שלושת הכלים המרכזיים שצריך להפעיל באופן אקטיבי. יש עוד הרבה כלים, אבל הם או פרטים מתוך הסעיפים הללו, או שמטרתם להפסיק מצב לא תקין שבו הממשלה מעמיקה את ידה בכיס האזרח, לדוגמה: הפחתת מכסים, ביטול מועצות חקלאיות מימי הקומוניזם, הסרת פיקוח מחירים, טיפול בסחטנות וועדי עובדים, ועוד ועוד.
