כיום הולך ומתרחב הפער בין אלו שמשתמשים באינטרנט למי שלא. ומעבר לעולמות של תקשורת, פנאי ותרבות – מדובר בפער כלכלי.
השוואת מחירים, והיכולת להזמין מוצרים מחו"ל – מהווים יתרון כלכלי ברור וניכר לעין, של מי שקונה באינטרנט לעומת מי שלא.
אבל מעבר לכך השימוש באינטרנט חוסך זמן יקר ששוה כסף.
תשלומי ארנונה/חניה/חשבונות משק בית. פניות לרופא, לביטוח לאומי, ולגופים נוספים. היכולת להתייעץ בפורומים או להגיע לאתרי מידע דוגמת "כל זכות" יכולים לחסוך או אפילו להכניס לכיס – אלפי שקלים.
מי שחי מחוץ לאינטרנט – משלם יותר, בכסף או בזמן.
ובמטה ישראל דיגיטלית – Digital Israel חותרים לצמצם את הפער הזה באמצעות הבנת המניעים של האוכלוסיות הנעדרות מהמרחב הדיגיטלי, וניסיון לסייע ולתת מענה. מדובר בעיקר באוכלוסיה המבוגרת, החרדית והערבית.
אבל בכדי לא לפעול בהנחתה מלמעלה כדרכה של הממשלה, הם עובדים יחד עם עמותת שיתופים ומקיימים מפגשי "שיתוף הציבור" עם אוכלוסיות היעד כדי להבין ולעבוד בשיתוף פעולה.
בשבוע שעבר השתתפתי במפגש כזה, שעסק במגזר החרדי. והוזמנו אליו קולות שונים מתוך הציבור החרדי.
השאלה המרכזית והמאתגרת היתה מה יחשב למדד הצלחה. אחד החרדים שם טען ובצדק, שמבחינת חלקים נרחבים בציבור החרדי – מצב שבו יש לכל חרדי סמרטפון, אפילו "כשר" – זהו מצב של כישלון. ואי אפשר לבנות יעד שמבחינת אוכלוסיית היעד מדובר בכישלון.
אבל למעשה כלל החרדים סביב השולחן הסכימו, שמצב שבו יש אינטרנט נגיש מחוץ לבית ("אינטרנט קפה כשר") עשוי להיות פיתרון מקובל על רוב הציבור.
דעתי בנושא היתה. שתמצית האינטרנט הוא תקשורת. חיבור בין אנשים לאנשים, ובין אנשים לתוכן. ולכן אם המגזר החרדי יאמץ את כלי התקשורת הזה במלואו בגירסה הכשרה שלו – זה אומר שחרדי סטנדרטי ישוחח עם הרב/אדמו"ר שלו דרך האינטרנט. שזה מצב הפוך לחלוטין מהמצב כיום שרוב הרבנים והאדמו"רים פוסלים את הכלי הזה.
ולכן מבחינתי, מדד הצלחה של שימוש חרדי באינטרנט – זה פחות בפן הכלכלי, ובמטרה שאנשים יחסכו כסף ברכישות אינטרנטיות. ועיקר ההצלחה תהיה בפן הרוחני, להפוך את האינטרנט לכלי תקשורת כשר המשמש לתקשורת בין אדם לרבו הרוחני.
ומתוך הגישה הזו, המלצתי גם לאתר רבנים שמוכנים לשמוע ולהכיר את העולם הדיגיטלי, כדי ליצור גירסת אינטרנט הכשרה בעיני הרבנים "לכתחילה" ולא כביכול מדובר בביוב שנוגעים בו רק מחוסר ברירה.
היו שחלקו עלי וטענו "שרבנים יעסקו במה הם יודעים, ואנחנו במה שאנחנו יודעים" ומקומם של הרבנים הוא רק "לומר מה פסול לחלוטין".
אבל לאור הכישלון המוחלט של הרבנים באיסור על האינטרנט, ומהיכרות שלי עם רבנים שאני אכן מתקשר איתם דרך האינטרנט, אני חושב שהרבנים כבר הבינו שזו חוליה נוספת בשרשרת כלי התקשורת שבסוף הפכו לכשרים, ספרים, עיתונים, ערוצי רדיו ונגנים.
ולכן, דווקא אפשר לאתחל פה דרך חדשה בשיתוף רבנים שמכירים בצורך ליצור מרחב דיגיטלי כשר וראוי.
