נוהגים לדון בענייני גיור לקראת חג השבועות ורות המואביה שהתגיירה. ומהבחינה הזו קצת איחרתי, אבל התפרסם לפני החג המכתב המצורף שבו אברך חרדי מעיר לאחד מבני השכונה על כך שהוא מתפלל בלי כובע וחליפה, והוא ממליץ לו להתפלל עם כובע וחליפה כדי להיות "רצוי ומקובל", ובכדי שלא יהיו לו בעיות בקבלת ילדיו למוסדות החינוך.
לא משנה מה דעתנו על הכותב ועל הנכתב. עדיין יש פה אמירה מאוד עניינית וברורה בשלושה סעיפים:
- הבעיה – להתפלל בלי כובע וחליפה מקבעת לך תדמית של מוזר/מודרני ביותר.
- ההשלכות – אתה תהיה לא רצוי, ידחו אותך ממוסדות חינוך.
- הפיתרון – ללבוש כובע וחליפה.
אבל אני מנסה לדמיין האם אותו אברך יכול לכתוב מכתב דומה לאברך ספרדי שרוצה להיות "רצוי ומקובל בחברה".
- הבעיה – אתה ממוצא מזרחי.
- ההשלכות – אתה לא רצוי בחברה ידחו אותך ממוסדות החינוך.
- הפיתרון ? (אין פיתרון. לעולם לא תהיה מקובל. תקים לעצמך מוסדות).
כלומר, מדובר ב"מעוות שלא יוכל לתקון". אין שום תקנה לקיומו. כמו מואבי ועמוני שלא יוכלו לבוא בקהל ה' עד עולם, גם דור עשירי לא יוכל לבוא.
זכתה רות המואביה, שהיה אפשר לדרוש עליה "מואבי ולא מואבית", ומכאן עולה השאלה האם אפשר לדרוש גם "ספרדי ולא ספרדית"?! ולפחות לנשים הספרדיות יתאפשר להתגייר לבין העם האשכנזי?!
עברתי על מגוון של טיעונים אשכנזיים בנושא, מתוך ניסיון לבדוק מי מהם עשוי להציע גם פיתרון ודרך להשתלב במקום דחייה לנצח.
חלק מהטענות מהוות הצדקה עד הסרת אשמה מהמצב הקיים, ולא מציעות שום מסלול התמזגות, לדוגמה:
- למוסד חינוך פרטי מותר או ראוי לסנן. (נניח וכך, מה עלי לעשות?)
- מדובר בתופעה כלל ישראלית, לא החרדים יצרו אותה ולא עליהם לפתור אותה. (שוב, מה עלי לעשות?)
- גם המגזר המזרחי הוא גזעני ולא מאפשר להתמזג (אני מזרחי לא גזעני כלפי אשכנזים, האם זה הופך אותי ל"רצוי ומקובל")
- המגזר המזרחי שרוצה להשתלב באשכנזים – גם מעונין בסינון מזרחיים ממוסדות החינוך (אם ככה אז תעבירו את וועדות הקבלה לידי מזרחיים, והם יחליטו מי נכנס ומי לא.)
לעומת זאת שתי טענות כן מתבססות על בעיה שלכאורה ניתנת לפיתרון מעשי.
פערי תרבות
יש כאלה שטוענים שדחיית המזרחיים היא על רקע של פערי תרבות (ולא בגזענות) כך שלכאורה האברך היקר מהמכתב – יציע לאברך הספרדי לעבור קורס בתרבות אשכנזית בכדי שיהיה "רצוי ומקובל". האם אותו אברך גם יוכל לתת כתובת ומספר טלפון של המכללה לתרבות אשכנזית? או במילים אחרות – בלי קבלה והשתלבות בימי הנערות, הכיצד ילמד המזרחי את התרבות האשכנזית?!
פערים דתיים
יש שטוענים שההבדלים הדתיים קשים לגישור מבחינת הלכות ומנהגים. קשה להתחתן בין העדות, כיון שכל עדה נוהגת במנהגיה והלכותיה, ולפי גישה זו, לכאורה, אם האברך המזרחי רוצה להיות מקובל ורצוי בחברה – עליו "להתגייר" וללכת מממנהגי ארצו, ומהלכות מולדתו, וממסורת בית אביו. אל ארץ האשכנזים, הארץ המובחרת הרצויה והמקובלת אשר עיני ה' א-לוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית הימים.
נשמע רע, רע מאוד. אבל האם יש מכון "גיור" שכזה? הרי הרבנים האשכנזיים מורים בעצמם ליוצאי עדות המזרח – להמשיך במסורת אבותם! כך שלמעשה אין כאן כל פתח לפיתרון.
וחזרנו לשאלה "האם אשה ספרדית יכולה להתגייר"? או שיש לשנות בתורה "לא יבוא ספרדי וספרדית, בקהל ה', גם דור עשירי, לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם"?
אברך יקר, האברך ה"פתוח ובטח שלא 'צול'", מה דעתך לכתוב מכתב נוסף, עבור בן השכונה הספרדי ובו תסביר לו "מבלי להיכנס לענייניו האישים" – מה עליו לעשות כדי להפוך ל"רצוי ומקובל" בלי "בעיות במוסדות החינוך וכו' וכו'"?!
