צפיתי במיני סדרה על אלי כהן, "האיש שלנו בדמשק" – אחד מגדולי המרגלים המוכרים בישראל ובכלל.
הסדרה הזו נותנת הצצה לעולם נסתר שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליו ביום יום.
אנחנו לא רוצים ולא מוכנים לדמיין את שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, כמרגל רוסי שמעביר מידי ערב או שבוע סיכום מידע פנימי לשולחיו ברוסיה. וזה מסביר את ההלם, התדהמה וההשפלה שחשו הסורים כשגילו שאדם שהיה מועמד לתפקיד מקביל – היה למעשה מרגל שהגיע לצמרת.
ומצד שני, אלי כהן מאפשר לנו לדמיין על עוד עשרות ומאות יהודים שמפוזרים ברחבי העולם כמרגלי צמרת.הרי המוסד ידוע בעולם במודיעין המדוייק והאיכותי שלו, וזה לא מגיע מרחפנים, לווינים ומכשירי ציתות.רמת המודיעין ויכולת הדיוק בריסוק התוכניות של אירן, חיזבאללה, ואחרים – גורמת לכל שונאי ישראל לשקשק כל הזמן ובצדק, מחפרפרות שיושבות בתוכם ומזרימות את המידע ישירות לישראל.
בצעירותי הכרתי כמה נערים מגבעות יו"ש, ופגשתי מקרוב את רמת החרדה והמידור בעקבות "מרגלי" השב"כ ששורצים בקרב "נוער הגבעות". וזה כשמדובר בשטויות כמו להקים מאחז כלשהו.
כשחיזבאללה עובדים קשה להעביר בסודיות מערבל לייצור דלק מוצק – רמת המידור והחרדה היא גבוהה במיוחד, וכשהיהודים יודעים לכוון לשם רחפנים, שלא לדבר על הטיית רחפנים איראנים. זה הרבה מעבר לפגיעה טכנית ביכולת הדיוק של הטילים.
זו פגיעה מורלית קשה ביכולות שלהם לעשות משהו בלי שחפרפרת יהודית תשים לב, וזה מפרק את האמון בין האנשים שלהם. זו פגיעה שמאחורי קולות הפיצוץ, הם מסוגלים לשמוע באוזני רוחם את הגיחוך היהודי והלעג המתמשך לרמת הביצועים הנמוכה שלהם.
ואותנו זה משמח, אנחנו מרגישים גאווה יהודית על המוח היהודי.
אבל הסדרה על אלי כהן, נותנת לנו הצצה על חייו של מי שמקדיש את עצמו לטובת עמו. וזה משמח עוד יותר, הלב היהודי שמוכן לעשות כל כך הרבה בתנאים נפשיים ירודים וסיכון מוות מוחשי – לטובת העם היהודי.
שירבו כמותו בסודי סודות.
התמונה מתוך ויקיפדיה.
