היום גיליתי שחבר שלי לעבודה הגדיר את הסמארטפון שלו לצבעי שחור-לבן כדי שתהיה לו פחות משיכה לסמארטפון. הוא גם עוקב אחרי הסטטיסטיקות שימוש ויודע שהוא בדרך הנכונה, הוא מוריד כ5% שימוש מדי חודש.
אמרתי לו שאני מתנצל, אבל אני לא רואה בזה שום הישג.
אני לא רואה שום בעיה בשימוש רצוף של יום שלם בסמארטפון. כי הסמארטפון הוא בסך הכל כלי, וזה לחלוטין תלוי מה עושים בו. ואני מדבר גם על מקרים שאנשים חשובים שמדובר ב"התמכרות".
הרי מהי "התמכרות"?! בהקשר של סמארטפון, מחשב ואינטרנט, מדובר ביצירת תלות פסיכולוגית, שהמכור לא מסוגל להתנהל בלי הכלי הטכנולוגי. משתמש בו ללא הרף גם על חשבון דברים אחרים, והתוצאה היא שהוא מזניח דברים אחרים חשובים. וגורם סבל לעצמו ולסביבתו.
אבל בעיני זו טעות גדולה להשוות בין התמכרות טכנולוגית לעולם ההתמכרויות המוכר והמזיק.
כיון שהתמכרות טכנולוגית בדרך כלל לא מזיקה כשלעצמה, ככל שהיא לא הורסת את הגוף כמו סיגריות וסמים או שורפת כסף כמו הימורים, אזי מדובר בהנאה שרק חסר לה תיעדוף מול צרכים או חובות של האדם כלפי עצמו וסביבתו.
למעשה אנחנו גם מכורים לאוכל ברמה גבוהה, הרי הגוף יכול להתקיים על בסיס לחם ומים, וכל מה שמעבר לזה זה בגלל התמכרות של הגוף שמעוניין באוכל עשיר יותר. וככה גם בתחומי הביגוד, הרכב. שלא לדבר על דיור ברמה גבוהה שאנשים מבזבזים על זה את רוב המשכורת שלהם בעוד שאפשר להעביר חיים שלמים במבני בוץ וקש כמו באפריקה.
אני לא מדבר על מקרים קשים של נזק ממשי לגוף או לנפש. אנשים שמסוגלים לצום יום שלם או לא מסוגלים לעבוד ולתפקד בגלל התמכרות טכנולוגית. במקרה כזה זו אכן התמכרות מזיקה לכל דבר וענין.
ככל שמדובר באנשים נורמלים, אזי כיום השימוש סמארטפון הוא לא בזבוז זמן בשום צורה. ואני לא מדבר על החיים עצמם שעברו לסמארטפון, תקשורת עם המשפחה והחברים, עדכוני מזג אויר, בנקים, לימודים, עבודה.וכו'. שבנושאים האלה בוודאי אין שום ענין להפחית שימוש בסמארטפון. וכי נאמר לאדם או לעצמנו, להימנע מלענות למייל כי חרגנו מהשעות?!
אם מדובר היה במכתב שכותבים עם דף ועט גם היינו עוצרים את עצמנו? סתם כי החלטנו שצריך לכתוב מכתבים רק 10 דקות ביום?!
ככל שהסמארטפון משמש לחיים עצמם, אפשר להשתמש ללא גבול. ואם מישהו מוצא שהוא לא ישן מספיק שעות ביום, אזי שישים לעצמו אפליקציה שתעודד אותו ללכת לישון בזמן. הנושא הוא לא הסמארטפון שהוא רק כלי, אלא שמירה על בריאות הגוף, ועמידה ביעדים. אדם שלא עומד ביעדים ששם לעצמו כדאי לו שיעבוד על זה, לא צריך בשביל זה לשים יעד לא להשתמש בכלי. הפוך, הסמארטפון עוזר להרבה אנשים להתפקס ולעקוב אחרי הבריאות שלהם, שעות השינה, ועוד.
כפועל יוצא מעמידה ביעדים, יתכן שישתמשו פחות בסמארטפון, אבל זה לא הישג. זו סתם עובדה. זה כמו שאדם רוצה לרוץ כל יום 20 דקות. הוא לא שם לעצמו יעד להיות פחות זמן בבית. וכשהוא הצליח לרוץ כל יום, הוא לא שמח על זה שהפחית את שעות השהות שלו בבית ב20 דקות ביום. זו סתם עובדה שאכן היה פחות זמן בבית. והסמארטפון כיום הוא בהחלט בדרגת בית.
אומרים אנשים: "אבל זה גורם להורים להיות שקועים בסמארטפון ולהזניח את הקשר או מחוייבות לילדים", או בהקשר לילדים "הילדים שקועים בסמארטפון ולא יוצאים החוצה לשחק, לא יוצאים עם חברים".
בעיני מדובר ברומנטיזציה של העבר שלא היה ולא נברא. בעבר ההורים לא בהכרח השקיעו יותר בילדים, והילדים לא בהכרח התפתחו יותר כשיצאו החוצה לשחק עם החברים.
בעבר אנשים יצאו לעבוד מבוקר עד ערב בלי לדבר מילה עם האשה והילדים, כיום נמצאים בקשר רוב היום. בעבר ילדים היו משועממים עד שמרוב שעמום התחילו לאסוף בולים, גרעיני פירות, או חלזונות. ובסמארטפון הם מוצאים ענין הרבה יותר משמעותי ומעצים, וחוויה הרבה יותר עוצמתית.
אם מישהו חושב שהילד שלו לא מתרוצץ מספיק או לא מתנסה במוטוריקה עדינה. אדרבה, שידבר עם הילד על חשיבות הפעילות הגופנית, ואימון הידיים למוטוריקה עדינה, תוך מודעות לכך שמדובר בפעולות משעממות יותר יחסית למשחקים והסרטים שיש בסמארטפון, ויקבעו יחד יעדים והישגים בפעילות גופנית או בתקשורת עם חברים פנים מול פנים.
צריך לזכור שאנשים תמיד נטו לעשות דברים שהם אוהבים יותר על חשבון דברים שהם אוהבים פחות.
ואמירה כמו "היית מספיק שעות עם הסמארטפון" היא בעצם אמירה "די כבר להתעסק עם משהו שאתה אוהב, לך תתעסק עם משהו שאתה לא אוהב" ובכן, לא, תודה. למה שהילד ירצה את זה?!
זה לא שהסמארטפון לא יכול לזמן לנו אתגרים חינוכיים אם בחינוך הילדים ואם בחינוך עצמנו. עלולים בהחלט לאבד את תחושת הזמן ולהזניח דברים חשובים, עלולים להתכנס מדי ולהתנתק מהסביבה, עלולים להגיע לתכנים לא מתאימים. אבל הפיתרון הוא אף פעם לא להפחית את השימוש בסמארטפון. כי הוא לא בעיה.
קו הגבול בעיני הוא תרגום השימוש בטכנולוגיה לשימוש בעולם ה"ישן והטוב". כשילד "מכור" למשחקי מחשב צריך לחשוב על זה כאל ילד שמכור למשחקים לא במחשב. בעולם ה"ישן והטוב" אמהות קראו לילדים שלהם "לעלות הביתה" והילדים אמרו שוב ושוב "אמא, רק עוד כמה דקות". האם האם צקצקה אחרי זה שהילד שלה "מכור" לרחוב?! לא נראה לי. אז כן, כשזה היה חורג וגורם לילד לאחר בשעות השינה והקימה – היו מגבילים את הילד בצורה כזו או אחרת. ואפשר לעשות את זה גם מול המחשב.
כשאדם מוצא את עצמו פותח את הפייסבוק או האינסטגרם שוב ושוב, צריך לתרגם את זה לעולם הפרימיטיבי. זה דומה לאדם שיש לו ספרייה ענקית מלאה בתכנים מעניינים, והוא כל רגע מוציא ספר וקורא בו. האם יש בזה בעיה?! אני לא רואה בזה שום בעיה. ושום עניין להפחית בקריאה.
אם הוא בגלל זה מזניח דברים אחרים. אז הוא צריך לשבת עם עצמו ולהחליט מה חשוב לו. אם הוא חש תחושת "איבוד שליטה" שהוא למעשה רוצה להגיע לא' ב' וג' אבל הפייסבוק שואב אותו. פירושו של דבר שהפוסטים כאן בפייס חשובים יותר מא' ב' וג'. ואם לדעתו העניינים האישיים שלו חשובים יותר, אז שיעסוק בעניינים החשובים יותר.
נקודת המוצא שלנו בהחלט יכולה להתבסס על היכרות עם תכונות האדם, שיעדיף תמיד את העצלנות על פני העשייה, את החוויה הלא מועילה על פני המועיל והמשעמם. אבל כיון שהעולם הטכנולוגי מציף אותנו בכל כך הרבה חוויות ויכולות, אנחנו נדרשים להתאמן ולהתגבר על הנטיות הללו. אבל לא לטעון שצריך להגביל את החוויה לכשעצמה.
יצא לי קצת ארוך, האם אני "מכור" להקלדה?!
