#תוכן_לא_ממומן!
אישה חכמה שהיא השראה. זו היתה ההגדרה שלי לאלונה בר און (יו"ר ומו"ל עיתון גלובס) בסיום מפגש #הליברלים_החרדים.
בדרך כלל אנחנו פוגשים הוגים, פוליטיקאים ובעלי השפעה ומדברים איתם על הנושאים עצמם, ליברליות, קפיטליזם, שמרנות ועוד. הפעם, חשבנו שלא נדבר על הנושא עצמו אלא על איך העיתונים בישראל מציגים את העמדה שלהם בתחום. כשכידוע, העיתונים המובילים פונים שמאלה וטוענים שזה ישר. ועל הדרך גיליתי שחיים בינינו אנשים מדהימים כמו אלונה. בויקיפדיה מגדירים אותה כ"אשת עסקים" אבל אני חושב שאפשר להגדיר אותה גם כ"אשת רוח".
אני אומר שרק חשבנו שלא נדבר על קפיטליזם, כי בפועל היא דיברה על אבן היסוד של כלכלה ליברלית: "לקיחת אחריות".
זה מתחיל ברכישה שלה את העיתון. ככל שניסיתי להפוך בענין, לא מצאתי שום אפשרות שמדובר בעסק לשם עסק. בזמן שהעיתונות באופן כללי נמצא בקריסה, וכבר מגייסים 100 מליון ש"ח כדי לרכוש שליטה בעסק, ובכן יש עסקים יותר טובים מעיתון שעומד בפני חדלות פירעון בשל גירעון של מליונים מדי שנה. במיוחד כשלמעשה החזיקה בחלק מהמניות כירושה והיתה יכולה לקבל סכום נאה בלי שום מאמץ.
כשמו"ל עיתון לוקחת אחריות, היא לא מאשימה את פייסבוק בקריסת העיתונות המודפסת. היא מבינה שאם העיתון שלה היה מספק ערך, אנשים היו משלמים עליו במקום לקרוא בחינם בפייסבוק. ומהבחינה הזו אלונה עשתה עבודה מדהימה של ניתוח "חוסר הערך" של העיתון.
תיק 2000 חשף לעם בישראל איך נוני מוזס מנהל את הדילים מאחורי הקלעים. וכשהוא יועמד למשפט בקרוב הוא לא יהיה היחיד שעשה זאת אלא היחיד שנתפס בעסקת סחיטה. כל האחרים פועלים באותו ראש ומפיצים את אותה ערימת פרסומות סמויות שנערכות ככתבות. ורק לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית נגד עיתון "יתד נאמן" שאפילו מדור מכתבי הקוראים למערכת שלו היה חלק מחבילת פרסום.
וזה בדיוק מה שהוריד את ערך העיתונות וערך המילה הכתובה. שהרי החוזה הבלתי כתוב בין הקוראים לעיתון הוא שהעיתון דואג להביא חדשות אמת, תחקירי אמת ומידע אמיתי. וברגע שרק התאריך הנקוב על העיתון הוא אמיתי וכל השאר זו הנדסת תודעה. ובכן, למה שנשלם על זה?!
הפיתרון הכל כך אמיץ של אלונה היה להכיר בחטא, להתוודות עליו בקול, ולהוביל דרך חזרה להשבת אמון הקוראים במילה הכתובה, או בלשון סלוגן החדש של גלובס: "למילים יש ערך".
ההתחייבות לכך שבעיתון המודפס אין יותר כתבות עם פרסום סמוי היא התחייבות רבת משמעות כי מי שלא מכיר את התחום – כדאי שידע שסמנכ"ל ב-ynet הצהיר שבלי פרסום סמוי "האתר יחדל מלהתקיים". אבל זה הרבה יותר מזה, כי המילים הרי באמת כל כך איבדו את הערך, וכל בעלים של עיתון שיצהיר שהעיתון שלו מתחייב לאמינות, שקיפות, איזון, ואחריות – מילים כל כך משמעותיות – הרי אפילו לא נעטוף עם זה דגים, זה פשוט יצא מהאוזן השניה.
אבל בגלובס רואים את השינוי מול העיניים: פתאום הכניסו לעיתון קולות ימניים, מחפשים בנרות את הקול הנשי (למי שלא ראה את הפוסטים הזועמים נגד אריאל ויטמן, עורך מדור הדעות – אל תחפשו את זה בנרות), ומחפשים גם את הקול החרדי והערבי.
כשקוראים גם את הקוד האתי של גלובס, ובכן זה פשוט מרשים.
זה נותן עתיד ורוד לעיתון ורוד. וגם עתיד וורוד לנו, העם, שעשוי לקבל בחזרה עיתונות אמיצה שמקדמת את החברה, ואורגת קשרים בין הצבעים השונים בעם.
בהצלחה אלונה!
