הצעיר התחיל להתלהט בויכוח אבל המבוגר עצר אותו ואמר לו: "התווכחתי מספיק בחיים, אף אחד מאיתנו לא ישנה את דעתו. אז בשביל מה להתווכח סתם?!" אמר לו הצעיר: "אני לא מתווכח סתם, אני רוצה לברר את האמת, ואני מקבל עלי ללכת איתה עד הסוף, אם תשכנע אותי, אני איתך". אמר לו המבוגר: "נו, גם אני בגילך אמרתי ככה, והתווכחתי עם אנשים אבל תמיד אני ניצחתי. וברגע האמת הם לא הסכימו לשנות את דעתם". אמר לו הצעיר: "אם מקובל עליך, בא נתקע כף ונתחייב אחד לשני". והם תקעו כף יחדיו.
והם המשיכו להתווכח ולהתלהט, ועצרו כי כבר חצות לילה, והמשיכו למחרת ,ושוב עצרו ושוב המשיכו. וכל אחד רעד משלב הסיכומים. ולכן המשיכו והמשיכו, עד שהבינו שהם נותנים פול גז בניוטרל, וממחזרים טענות. ולכן החליטו לסכם.
אמר המבוגר, אם חרדיות זה להתמסר לערכי היהדות שבבסיסם שלושה ערכים: לא לעבוד אלילים, לא לנאוף ולא לרצוח. ומהם יוצאים ענפים שונים ומצוות שונות, אזי אני חרדי. מצד שני אם חרדיות זה להתכחש למדע, לחיות על חשבון אחרים, ולהדיר נשים – אז אני לא חרדי. כיון שהכיפה השחורה מסמלת כיום את שני הדברים, ואני מקיים רק חצי מזה, והתחייבתי לקבל את האמת כפי שהיא, אחצה איפה את הכיפה. חיטט בתיקו ושלף אולר שנשכח שם לעת מצוא, חתך את הכיפה. ולבש את חציה.
הצעיר גיחך, אך הבחין שהמחצית השניה בדרך להיזרק לפח, ועצר אותו: "הי, גם אני התחייבתי לך, ואמנם אם החילוניות היא לחיות על פי המדע, לעבוד מבלי לחיות על חשבון אחרים ולהעניק שוויון לנשים, אזי אני חילוני. אבל אם החילונית כוללת גם הערצת אלילים וסלבס, היתרי ניאוף, ותרבות הגוררת בשוליה מעשי רצח, אז אני לא חילוני. וכיון שגם אני חצוי בדעתי, תן לי את מחצית הכיפה שבידך". והמבוגר תקע לכפו את המחצית השניה.
הביטו זה בזה וגיחכו, וילכו שניהם יחדיו.
