מלחמת המכבים התחילה את ההתכנסות לעמדת מגננה. לפני כן לא היתה התקפה על הדת היהודית. ואחריה החיים היהודיים כבר לא חזרו להיות כפי שהיו.
עם סיום ימי החשמונאים החלו ימי חז"ל שהבינו כי האפשרות היחידה לשמר את היהדות הינה המסגרת ההלכתית-טכנית המשמרת בסופו של דבר את ערכי היהדות שהם בראש ובראשונה מוסר, שוויון וחרות.
אך לא ארכו הימים, ימים דמויי שלווה בהם עמד הבית השני על תילו, והנה נזרקו היהודים אל גלות ארוכה. אל ימים בהם לא ידע היהודי הנרדף מה יעלה בגורלו בימי חייו, ומשכך התכנסו היהודים לשמור איש איש על חינוך ביתו ועל שמירת גחלת היהדות.
לא היתה לו – ליהודי הגלותי – הפריבילגיה לעסוק יתר על המידה ביהדות ובמרחבים שהיא פותחת למשמעות החיים ותורת האתיקה והמוסר. משום שכדי ליצור גרעין בסיסי שישרוד את הרדיפות ויוכל לשוב ולהצמיח את ערכי התורה – היה עליו לשמר את הקיים ואת הרלוונטי לחיי גלות. בכדי שילדו הגדל על ברכי ההלכה הנכנסת לפרטי פרטים ישמר למעשה את קובץ החוקים שישמשו אותו בבוא הימים לשוב לנבוט ולעסוק במהות היהדות.
ואכן כיום, לאחר החזרה לארצנו. אנו יכולים להביט מחדש על פני ההיסטוריה ועמי קדם ומתוך כך להבין על רקע איזו תרבות ניתנה התורה לישראל, מהם ערכי היסוד שלה ועוד… ולדוגמה: כיצד התייחסה היהדות לתופעת העבדות? מי היא דמות החיקוי עבור יהודי? – דמות פילוסופית נוסח אתונה, או דמות כוחנית נוסח ספרטה, או דמות מוסרית נעלה של האלוהים המושלם.
משום כך חובתנו להעמיק עוד בערכים הטמונים בתורת ישראל ולמעשה הרוב עדיין חבוי. והנה כשאני טוען לאנשים (גם חרדים) – שעיקר היהדות היא "ערכי צדק ומשפט, אתיקה ומוסר" – טענתי מתקבלת לרוב בהרמת גבה.
היהדות המוכרת היום שלא בצדק הינה יהדות המתעסקת בחוקים יבשים ודרישות כביכול קטנוניות של גובה החנוכיה ועוד מדידה בטפחים (טפח = 6- ס"מ)… אך בפועל, המתבונן בחזון הנביאים שומע זמירות אחרות, הנביאים דרשו צדק ומשפט, הם קבלו על שחיתות ציבורית, על זלזול בחברה החלשה – היתום והאלמנה, ובדבריהם הם זלזלו בפעילות דתית דוגמת הקרבת קרבנות או תפילה אם נעשו מבלי לתקן את העיוותים המוסריים.
לכן, ביום יום, כשאני שומע על אנשים שהעזו להקים אשה ממקומה באוטובוס אני יודע שמדובר באנשים שהם לא חלק ממני ואני לא חלק מהם. אך המתקפה הכוללנית כלפי "חרדים" כוללת גם אותי, ולפיכך אני ועוד רבים מחברי מוצאים את עצמנו מתגוננים במקום לעסוק בשאלות חשובות יותר, ולדוגמה:
"צער בעלי חיים", והיחס הגרוע שמקבלים בעלי החיים בתעשייה, מהי דעת היהדות בנושא? הרי היהדות מרימה את נושא "צער בעלי חיים" על נס גבוה, ודוגמה בעלמא היא ההוראה שאדם לא יאכל עד שהוא לא דואג שבעלי החיים שלו שבעים, האם אנו פטורים מלמחות ולשנות נורמות פסולות ביחס לבעלי חיים? ברור לי שלא!
כמו כן אנו זקוקים לעוצמות עצומות בכדי להילחם מבית מול אותם גורמים המכתיבים סדר יום קיצוני לרוב הדומם: אם על ידי הקמת נשים ממקומן באוטובוס. ואם בנושא היציאה לעבודה שבעוד הציבור החרדי נוהר ללימודי מקצוע הרי שמיעוט (יתד נאמן) מנסה להכתיב ולזעוק נגד זה.
בכדי להילחם מבית אנו זקוקים לפנאי, רוגע ושקט שיאפשרו לנו לעשות זאת.
ולכן אנו פועלים כעת, חברים ואף רבנים – לקדם הפרדת דת ממדינה. אנו מעוניינים להשיב את היהדות למקומה הטבעי של עשייה מרצון מתוך הערכה ערכית ולא לכפות אותה על מי שאינו מעוניין.
השאלה הגדולה שאני עדיין תוהה בה היא האם זה יעזור? האם נזכה סוף סוף לשקט או שהקריאה ל"חופש דת" תתגלה כחד צדדית – רק "חופש מדת" ולא "החופש לדת"?!
מה דעתכם?! כיצד אנו יכולים לקדם את ההפרדה בין דת למדינה באופן ליברלי אמיתי שיאפשר גם לחיות חיי דת מלאים בצבא, במגזר הציבורי ובכלל…
——————
בשולי הדברים איני יכול שלא להתייחס למפגש בלוגרים שקיימנו אמש בבית צו פיוס, מסתבר שסביב שולחן עגול – הפיוס קרוב הרבה יותר ממה שחשבנו.
ישבנו גברים ונשים. מבוגרים וצעירים. חילונים, דתיים וחרדים – והגענו להבנות ותובנות. אף בנושא זה הגענו להסכמה כמעט מקיר לקיר שהפרדת דת ממדינה – מסמנת פיתרון להבראת החברה המשוסעת.
