האם היהדות היא "סופרמרקט ענק של רעיונות ומנהגים"?
אני סבור באופן חד משמעי שלא. ערכי היהדות מסודרים בעץ אשר ענפיו הראשיים הינם שלושה:
1. קשר עם אלוהים – שערכו הוא החיבור לסמל השלמות והטוב.
2. שליטת אדם על תאוותיו – שערכו הוא אחריות האדם על מעשיו.
3. הערכת חיי הזולת – שערכו הוא הכרה בערך האדם וזכויותיו.
ומשלושה אלו נפוצו כל מצוות היהדות. (הרחבתי מעט בנושא כאן: …goo.gl/kpQzm).
היכן נמצא איסור הכישוף בין ענפים אלה?
לכאורה בעיית הכישוף דומה לבעיית עבודה זרה ששוברת את כל כללי הגמול, וממילא אין מחוייבות ואחריות לעשיית טוב והימנעות מהרע. ועל כך כתבתי כאן: …goo.gl/zyFFj.
השאלה היא האם "כישוף יהודי" מסוג קמעות, ישועות, מוקדי צדקה וכדומה – חמור באותה רמה.
לכאורה ישנו הבדל גדול, שהרי כישוף רגיל מטרתו לעקוף את ההתנהלות הטבעית של העולם, ולכך הוא חמור מבחינה ערכית, מפני שהוא הורס את עיקרון הגמול שמנהל לנו חברת אנוש שניתן לחיות בה.
שהרי אדם יכול לגנוב ולרצוח ולכשף את הסובבים שלא יוכלו להעניש אותו, או "למחוק" להם את הזיכרון כפי שנעשה לדוגמה באחד מסרטי הארי פוטר.
אך ה"כישוף היהודי" לעומת זאת – אינו "דרך עוקפת", כלומר אדם רשע לא יזכה להינצל בזכות אמירת תהילים – אם לא שהוא אכן שב בתשובה ומעוניין לחזור לדרך ישרה וטובה. לכן אנו מוצאים גם כי ה"מכשפים היהודים" הם אלו הנחשבים "צדיקים", כלומר שהם כביכול קרובים יותר אל האל והשפעת הקמיע ושאר שטויות הם בעצם גמול שהם מקבלים בזכות צדקותם.
ובניסוח פשוט יותר: ה"צדיק" מבקש מהאל כי יברך את פלוני בן פלונית בזכות שהוא (ה"צדיק") אדם טוב וגם המתברך חייב לעשות מעשה טוב על מנת שהברכה תחול.
וסופו של דבר הכישוף פועל מתוך גישה ערכית ואמונה כי בזכות מעשים טובים – האל ישפיע טוב. וזאת בשונה לגמרי מכישוף אלילי בו אין המערכת הערכית/מוסרית משחקת כלל כל תפקיד.
