וגם זה היה ב מגזין 'המקום' האחרון, במדור בו אני מדמיין את העתיד, והפעם על משלוחים מהירים, כי למה שלא נקבל כל חבילה באותו יום שהיא מגיעה לארץ?!
כשהתחיל הדואר האלקטרוני הפסיקו לשלוח מכתבים, והתחילו להספיד את שירותי הדואר. אבל תוך זמן קצר התברר שחברות הדואר יכולות להחליף מטרה ולהפוך לחברות משלוחים. עם שינוי הייעוד התברר שצריך גם לשנות את צורת העבודה ומבנה המערכת, כי בהזמנת מוצרים אנשים כבר פחות סלחניים למוצר שמתעכב יותר מדי, שלא לדבר על מוצר שלא הגיע ליעד.
לשנות הרגלים זה קשה, ולחברות דואר שהן מחברות השירות הוותיקות ביותר בעולם החדש, קשה עוד יותר לשנות את הראש. חברת הדואר הישראלית היא בסך הכל בת כ70, אבל תחשבו על חברת הדואר הפדרלית בארה"ב שקיימת כבר 245 שנה, ומונה כיום למעלה מחצי מליון עובדים. זה לחלוטין לא קל. ולכן היא בפועל נמצאת בהפסד של עשרות מיליארדים.
אבל למה לנו להתעסק עם הצרות שלהם, ננסה קודם לפתור את שלנו.
חברת דואר ישראל לא באמת מסוגלת לבצע את העבודה, ולמזלנו המונופול שלה פסק, ונכנסו חברות אחרות לתחום, שזה מצוין, אבל מצד שני מעורבות של גורמים רבים בלי סנכרון ביניהם הוא מתכון לחוסר יעילות, שמזכיר את מה שהיה קורה בעולם התחבורה הציבורית טרום עידן הסנכרון. אי אפשר היה לתכנן נסיעה עם כמה החלפות בדרך. וככה חברות שולחות שליחים לרוב ליישובים לרוב מבלי שאחד יודע על השני, רכבים יוצאים ריקים למחצה, במקום לשתף פעולה ולשלוח יחד רכב מלא מידי יום.
בעוד שבעולם התחבורה הציבורית הדברים כבר התקדמו, מסלולים ארוכים של אוטובוסים הוחלפו לטובת מסלולים קצרים ומעגליים, האוטובוסים אוספים נוסעים מאזור מסויים, ומובילים אותם לתחנת הרכבת, הרכבת מביאה כמויות של אנשים למקטע הבא, ששם הם מתפזרים הלאה באוטובוסים מקומיים. מי שצריך להגיע רחוק יכול להחליף רכבת ולהמשיך הלאה. אדם יכול להתחיל את הנסיעה עם חברת אגד, להמשיך עם רכבת ישראל ולסיים עם חברת דן. והן מתחשבנות בין עצמן.
בעולם של "לו יהי" גם חבילת דואר יכולה לבצע נסיעה דומה, להתחיל עם חברת משלוחים אחת, לעבור לשניה, ולסיים עם השלישית. מי שיכולה להקים את "קו הרכבת" בסיפור היא כנראה חברת דואר ישראל, שתיצור מעין "קו רכבת" בעזרת משאיות, לאורך מדינת ישראל, עם תחנות שהמרחק ביניהם לא עולה על שעה. בכל תחנה יש מרכז לוגיסטי שנותן שירות איסוף וחלוקת משלוחים לכלל חברות המשלוחים (בדומה לחברות האוטובוסים).
כך שרכב משלוחים לא יסע מעבר לשעה. מה שמאפשר לרכז את כל הדואר שצריך לנוע ממקטע א' למקטע ב' כשהרכב המלא מגיע למקטע ב' הוא משאיר שם את מה שמיועד למקטע ב'. ורכב אחר מעביר את השאר למקטע ג' וכן הלאה. בשיטת הרכבת והסרט הנע.
ובמדינה קטנה כמו שלנו, חבילה שיוצאת ב7:00 בבוקר ממטולה שבצפון יכולה להגיע באותו יום לאילת שבדרום. בעוד שכיום, משלוח שכזה יקח בין שבוע לשבועיים.
ואם כבר כמו אוטובוסים ורכבת, למה לא להשתמש בהם?! כמו פעם שבכל רכבת היה קרון דואר, אפשר לנצל את תאי מטען של אוטובוסים בין עירוניים וקרון ברכבת שיובילו דואר במהירות מספר פעמים ביום ממקטע למקטע ומקצוות הארץ.
עד כמה זה רחוק מהמציאות?
יזם חרדי בשם יוסי רבינוביץ ייסד סטרטאפ בשם Quay שלוקח את הרעיון כמה צעדים קדימה לרמה שבה נהגים סתם מעבירים חבילות מתחנת דלק לתחנת דלק, וזה כבר סטרטאפ אמיתי שמשנה לחלוטין את עולם המשלוחים, אבל כאמור, חברות הדואר הן חברות השירות הוותיקות ביותר והן לא תעלמנה מהמפה כל כך מהר, והמוצע כאן לא משנה לחלוטין את אופן העבודה שלהן רק מייעל אותה.
(לאחר סגירת הגיליון התברר שQuay נסגרה 😔 ועדיין ברור שהקונספטים הללו יקרמו עור וגידים בדרך זו או אחרת.)
