סוף שבוע ולמי יש כוח לחפירות?
השבוע התחלתי לחפור בנושא הפרדת דת ממדינה, ניסיתי לבחון אלו כמה זוויות יש ליצורה הזו, דת, מדינה, עם, יהדות, יהודים, חרדים, דתיים, חילונים, ועוד.
כל זווית ראיה צריכה להיבחן מה הרצוי בה ומה המצוי, וכיצד משלבים בין השניים וכו' וכו'.
אבל סוף שבוע הוא זמן שהמוח מתחיל להירדם – לפחות אצלי, לכן אספר קצת על חווית השבת וסוף השבוע כפי שאני חש אותם גם אם לפעמים מדובר יותר ברצוי ופחות מצוי. (מובן למי שכבר חווה פעם הורות…)
באופן אישי אני מתרחק מהגישה ההופכת את יום השבת ליום של איסורים, השבת נועדה למנוחה ולעיסוק רוחני ולא למגבלות וסייגים. מאידך השבת היא זמן האיכות למשפחה, ולכן אסור לקנות עיתון סוף שבוע. עיתון עב כרס הוא מתכון בטוח לניתוק ולא לזמן איכות.
.
סעודות השבת הן הזמן שאנחנו מקדישים לכל ילדה (הורי בנות הננו), מה למדה ומה עשתה במשך השבוע, שרים יחד (בנות ובנים, רח"ל) שירי שבת שהם דבר שווה בפני עצמו – שירים היוצאים מהנשמה ומבטאים ערגה רוחנית ולאו דווקא גופנית, ומשלבים סיפורים על אנשים טובים, הנותנים לילדים פרספקטיבה לחיים ועוד…
מידי שבועיים-שלוש אנחנו הופכים לילדים בעצמנו, ומתארחים אצל ההורים שבתורם יש להם זמן איכות לשמירת קשר עם הילדים והנכדות. לחילופין אנו מביאים אורחים לסעודות השבת, כך שיש לילדים גיוון.
מה עוד שלכבוד האורחים הן הופכות לעדינות באופן מופתי. (כנראה שטבוע בנו הרצון להרשים כבר בגילאי 2-4-6…)
בכל עונה בשנה יש את הזמן הפנוי שלה, בשבתות החורף הלילה פנוי (מסיימים סעודה בסביבות 7-8, והילדות הולכות לישון),
ואז אני לומד נושאים מגוונים ביהדות בכלל ובמוסר ואתיקה בפרט. אחת לתקופה אני יוצא לרכש ספרים לשבת…
בשבתות הקיץ הזמן הפנוי הוא בצהריים – ואז זה זמן מתאים למשחקים וטיולים עם הילדות. אבל בשיא החורף מי זוכר את השמש…
אז הנה הזכרתי למעלה "איסור קניית עיתון", האם אני חש מוגבל עם "איסור" זה? לא!
למה כי אין מדובר באזיקים הכובלים את האדם לעשות את רצונו,
אלא להיפך האדם כובל את תשוקותיו באזיקים ונותן לעצמו את החירות לעשות את מה שהוא מבין כנכון יותר,
להיות עם המשפחה ולהתמקד בהשתפרות עצמית.
שבת שלום!פורסם במקור בדף חרדים נעים להכיר: …www.facebook.com
