מה "שווה" יותר להיות חייל או אברך

בעקבות טבלת השוואה (ראו בסוף הפוסט) המופצת באלפי שיתופים בפייסבוק תוך השוואה שקרית בין אברך חרדי לחייל חילוני, עלה בי חשש נורא לפיו אנשים יבחרו חלילה באפשרות ה"שווה" מבין השניים ופשוט יבואו לחבוש את ספסלי בית המדרש בהמוניהם – על מנת ליהנות ממשכורת מתקתקת מידי חודש + בונוסים מידי פעם, כלומר יצטרפו לתקווה שזה יקרה אי פעם באזור ה"אברכי" של המדינה…

לפיכך ראיתי לעצמי חובה להציג את הצד השני של המטבע ואלו הם המחוייבויות של לומדי התורה, שעל פי המקצוע בו הם בחרו – תורתם כאומנותם – הם יוצאים מסכנים בלשון המעטה. עליהם לחשוב יותר מידי גם לפני פעולות פשוטות בחיים, זה עשוי לעצבן בטירוף אבל תורתם-מוסריותם מה גם שבלקסיקון הבית מדרשי העדין לעולם לא יאמרו "מעצבן בטירוף" וזו גם כן סיבה שלא להצטרף לאנשים שחושבים פעמיים לפני פעולות מהפשוטות בחיים.

בקיצור, קשה להיות דתי ומכל שכן אברך, אל תתפתו חלילה להשוואות מחירים כאלה ואחרים 🙂

—-

בדרך לאן שהוא ראיתי חבילת עלונים, שלחשו "כל הרוצה ליטול יבוא וייטול", כאדם מנומס נעניתי לבקשתם ולקחתי אחד.

"עלון המשפט" המביא סיכום דברים מתוך הנלמד על ידי אברכים ב"כולל" בירושלים.

רפרוף קל ותאמינו לי באמת קשה לקיים את מה שכתוב שם בתורה היהודית, מדובר ברף עליון של "לחשוב" לפני כל דבר שעושים, למה אם כן לא חושבים לפני שנמנעים מלשאת בנטל הביטחון? מוזר. מצד שני האנשים הללו שוקדים יומם ולילה בכדי להגדיר נורמות מוסר, ולדוגמה: האם מותר להציע לאדם מתנה אם הוא יודע שלא יקח – שהרי יש פה "גניבת דעת" כלומר מצג שוא כביכול אני מעוניין לתת לו טובת הנאה בעוד שכלל לא התכוונתי לכך ביודעי שלא יקח, ולהציע זה חינם…

ומה עם וועד בית? האם אתה משלמים לפי שטח הדירה? חדרי המגורים? מספר הנפשות?

אולי יש חוסר צדק בתשלום לפי שטח?

– הרי דירה אחת עשויה להכיל 100 מ"ר עבור אדם אחד שאינו צורך כמעט תחזוקה ודירה שנייה יכולה להכיל 50 מ"ר עבור 4 אנשים?

– ומה עם דייר שפתח לעצמו כניסה חיצונית? הוא לא מלכלך יותר ולא משתמש רכוש המשותף…

– ואם הדירה נשארה ריקה למשך חצי שנה? (בארנונה פטורים, אבל מצד שני מי רוצה לחזור לבנין מלוכלך? כלומר עדיין צריך תחזוקה)

– המעלית התקלקלה, האם דיירי קומת הכניסה צריכים להשתתף בתיקון (שוב בדימוי לארנונה המשמשת כדמי "וועד בית" עירוני – כל אחד משלם גם עבור צרכי העיר שלא ישמשו אותו כלל.)

ובחזרה ל"גניבת דעת", האם מותר לבחור/בחורה להסתיר עבר אפל כשהם חושבים להינשא?

ומקרה פשוט יותר, הוזמנתי לנישואי בן השכן ולא *רציתי* לבוא כי איני חש כלפיו כל ידידות, בסוף גם חליתי ולא *יכלתי* לבוא, האם כשאצדיק את העדרותי מטעמי נימוסים יהיה זה הוגן להשתמש ב"מחלה" בעוד שמדובר במצג שוא שהרי כלל לא תכננתי לבוא ואני מטעה אותו לחשוב שאני ידידו?

"כן, אבל את מי זה מעניין כשאני קורע את הצורה להגן על מדינת ישראל?" ישאל התורן, ואיני מתכוון להשיב לו.

הטבלה השקרית:

הטבלה שלי: