[שכתוב מדיון שניהלתי באופן מעט תוקפני… הניסוח מצריך עריכה]
לכאורה אנו מוצאים כמה וכמה סיפורי רמאות/צביעות אצל אבות האומה.
האכן זה כך, או שעלינו להתעמק יותר בכל סיפור?
סיפורים לעיון:
1. אברהם רימה את פרעה ואבימלך וגם את בנו ("אלוהים יראה לו השה") ויש להניח שגם את אשתו.
2. יעקב (יחד עם אמו) רימו את יצחק.
3. בני יעקב רימו אותו בסיפור מכירת יוסף.
4. יהודה, רוצה לשרוף למוות את כלתו על כי זנתה. וזאת כשהוא יודע שהוא עצמה השתמש ב"קדשה".
5. משה מרמה את פרעה ("נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונעבדה את ה' אלוהינו").
6. האל עצמו מרמה את פרעה על ידי שמכביד את ליבו, וכאשר פרעה נוכח שהעם ברח הוא יוצא להחזיר אותם והאל מטביע אותו ואת צבאו.
7. אהרן עושה את העגל, משקר שזה לא הוא, ויוצא נקי.
זווית ראיה שונה:
אברהם מרמה את פרעה.
אברהם מגיע אל ארץ שהוא יודע את מנהג זימתה, האשה המהוללת אל המלך היא מובלת. ובעלה מקדשה מסתכן בהריגה. ואנא יבוא מפני בושת אשתו בשל הרעב אשר בארצו? לכך ביקש בעדינות מבת זוגו, "אמרי לי נא". אך פרעה לא שם אלא ליבו ולפיכך לקה ב"וינגע".
(כלומר, בשם איזו הגינות נצפה מאברהם שלא לרמות את פרעה?)
אברהם מרמה את אבימלך
כנ"ל, אלא שטעה באבימלך שהגון היה ואת האלוהים ירא. ולפיכך כרת ברית עמו אם ישקור לו ולנינו ולנכדו. ולכך גם לא קדשו בניו מלחמה, לאחר דורות שאפשרית השכחה.
אברהם רימה את בנו וי"א אף את אשתו
לדעתי זו הנחה שגויה, והרי כיצד נסביר בכללי אנוש, שלאחר עקידה שכזו יצחק נותר שלם עם אביו ואלוהיו.
נראה יותר שזלגו דמעות מעיניו של זה ומעיניו של זה והלכו ונתערבבו עד שלא ניכר מי מביא העולה ומי השיה התמימה…
יעקב רימה את אביו
וכי לחינם הודה יצחק ואמר "גם ברוך יהיה"?
עלינו להימנע מלתפוס את אמירת האמת ואמירת השקר כילדים הסבורים שאם מוציאים מהפה מילים שאינן נכונות עובדתית הרי לנו כאן רמאי שפל.
בני יעקב רימו אותו
נראה כי בני יעקב הם דוגמה ל"מתבייש בעבירה".
גם קין "רימה" לפניהם את האל בהיתממו "השומר אחי אנוכי", אדם המכיר בשטות שעשה ואין ביכולתו להשיב, מנסה להתחמק מלהודות בכך.
האם הלכו לישון ברוגע ובשלווה במשך אותם שנים?? לא.
שנים על גבי שנים מאז ופרסאות על גבי פרסאות משם, נתקלו במושל מצרי המקשיח את ליבו עליהם בהאשימו "מרגלים אתם" ודרש מהם הבאת אחיהם הקטון. נתנו חשבון לעצמם ותלו הצרה בחטא.
ובמה תלו? בחטא העומד ומעיק עליהם, בחטא הזמין להם לתלות בו:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים ׀ אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם ׀ לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.
יהודה רצה לשרוף את כלתו
גבר באותם זמנים – לא היה מחוייב בנאמנות לאדם, ובוודאי שלא אחרי מות אשתו, מה שאין כן האשה שהפרה אמונים. (קדשה אינה נשואה כך שהוא לא השתמש באשה מפירת אמונים).
משה מרמה את פרעה, יחד עם האל וכשפרעה מגלה את התרמית מטביעים אותו ואת צבאו.
עלינו לפקוח עיניים ולהימנע מקריאה שטחית ורדודה.
וכי הדיון בין משה ופרעה היה על שלושה ימים? גם גיחוך קל אינו יכול לעלות על פי למשמע דברי הבל אלה.
האם פרעה הבין שלשם יציאת שלושה ימים משה מכה אותו ואת צבאו ואת עמו ואת ארצו?
ולאחר שנוכח שמשה שולט בחייו שלו, עד קיום נבואת "כלה יגרש אתכם מזה", ולא עוד אלא שביקש "וברכתם גם אותי"… סבור היה שיחזרו? לשם מה, להשתעבד תחת ידי נוגשיו? צא נא מילדות שבך.
לא נראה שפרעה שליט מצרים היה כאחרון הטפשים… (ולא שעל פי סוף הסיפור אני חושב אחרת…)
כמו כן אנו רואים שהיה על לבבו "להתהפך" בעת שהחליט לרדוף אחריהם.
אהרן עושה את העגל ומשקר.
אכן "אף באהרן התאנף ה' מאוד להשמידו", ותפילת משה, וכנראה זכות העם שאהד אותו (כשמת, העם בכה שלושים יום…) היא שעמדה לו.
