כיום די התנתקנו מעבודת אלילים וזאת בזכות היהדות שמיגרה אותה בקרב העולם המערבי.
אך עלינו להבין מה משך בה את אבותינו בדורות הקדומים, ומדוע היהדות מתנגדת חריפה לנושא עד שאנו מצווים למסור את הנפש ובלבד שלא לעבוד עבודה זרה.
עלינו לזכור. תאולוגיית חיי האלילות אינה בנויה על תשתיות של מוסר.
אמונת האלילים לא תאמר: ישנה קטגוריית מעשים טובים, וישנה קטגוריה של מעשים רעים. אם תהיה טוב – האליל יאהב אותך, ואם תגנוב – האליל לא ירצה בך.
החי על פי אמונת האלילים יודע כי קיימים אלים רבים החולקים את כוחות השליטה על העולם. האחד שולט בים, והאחד באש, האחד במים והאחד ברוח וכך בשאר כוחות טבע. חלקם הינם בעלי מרחב טריטוריאלי לא מוגבל וחלקם שולטים בחלקי ארץ מסויימים בלבד.
בין האלים ישנם "טובים" שעושים בדרך כלל דברים נחמדים לבני אדם, וישנם "רעים" שמתפרצים מידי פעם בזעם רב ומכלים את כל הנקרה בדרכם (הרי געש, רעידות אדמה/צונאמי), יש גם את אלה שסתם מתעטשים מידי פעם ורוח אפם הרעה גורמת למחלות ומגפות…
פולחן האלילים מתבסס על יחסי "דמי חסות" וכופר נפש. האדם יביא קרבנות (זבחי אדם/ זבחי צאן/ שערות אדם / ועוד) ובתמורה האלים לא יתפרצו, או אף ישתדלו להגן – במקרה של אלים טובים.
המצרִים לדוגמה בעת שירדו אבות האומה למצרים – השרישו עמוקות את נושא המוות – אל חיי היום יום. הם עסקו באופן מוגזם ומופלג בנתינת כבוד למתים וכן לפרות וצאן שבעיניהם נשאו את רוחות המתים. אך לא היה לכך שום קשר עם עשיית טוב, התגברות על כעסים ותאוות.
אך היהדות באה לעקור את דרך החיים חסרת המשמעות הזו. היהדות, מציגה תאולוגיית חיים של עשיית טוב ויושר. האל שלנו שואף לטוב, הוא אוהב ומעניק למי שמתנהג ביושר ומוסר וההיפך למי שאינו הולך בדרך זו.
ההבדלים בין תשתית החיים האלילית לבין תשתית החיים האלוהית הם רבים אך ניתן לצמצם ולהגיע לשני עקרונות שהם השורש לכל:
- העיקרון המוביל: עיקרון הצדק – ישנם ערכי מוסר, טוב ורע, צודק ולא צודק.
- העיקרון התומך: עיקרון המשפט – על ידי גמול הולם מחזקים את ידי עושה הטוב ומרפים את ידי עושה הרע.
ובהרחבה מעטה:
1. עיקרון הצדק
למעשה, המהפך העיקרי והמעבר ל" מונותאיזם" לעומת " פוליתאיזם ", כלומר אמונה באל אחד מול אמונה בריבוי אלים – נובע מהעובדה הפשוטה שהיהדות מציגה דרך חיים של צדק. וכאשר עוסקים בצדק אין יותר מידי אפשרויות כמו בעולם האלילי המציג ריבוי עצום של אמונות ואלילים.
כאשר עוסקים בהגדרת טוב ורע אנו נדרשים להגדיר מספר עקרונות ראשיים מצומצמים הקובעים מהו טוב ומהו רע, מה יחשב למעשה מוסרי וצודק ומה להיפך (כגון ערך החיים, החירות, השוויון, השלום), וברגע שנעשה זאת שוב לא נוכל להתחמק מהם, וברוב מישורי החיים נמצא את עצמינו בהתמודדות האם עשינו טוב והאם נהגנו כשורה. ובהמשך תיוולד גם חובת הצדק, מלבד הזכאות לצדק.
ואילו בעולם האלילי – אדם פטור מצו מצפון. שגם אם ניחון האדם ברגשות רחמים כאלה ואחרים עדיין אין מעשיו מחוייבים למערכת מוסר כוללת. ואם יהרוג אדם הוא לא יחוש כל בעיה. ולכן אנו מוצאים בעמים העתיקים הרג ואכזריות בשיעור שאנו מוצאים כיום רק בדיקטטורות ומסגרות קומוניסטיות.
וזו הסיבה שמי שקיבל מהיהדות – לפחות מערכת מוסר בסיסית – לרוב יבצע את מעשיו הלא נאותים כגון "הרג אדם" בשם הדת – שאחרת צו המוסר לא יאפשר לו לפעול ככל העולה על רוחו ולהציג עצמו כצדיק.
2. עיקרון המשפט
עיקרון משפט הצדק מבוסס בראש ובראשונה על הנחת קיום "בחירה חופשית" – אלמלא בחירה חופשית אין על האדם אחריות על מעשיו וממילא לא ניתן לשפוט אותו הן לטוב והן למוטב.
ולמעשה עיקרון המשפט נמצא בתלות הדדית עם עיקרון הצדק, שהצדק מטיל את החובה לשפוט, להעניש ולהרחיק את מפירי הצדק ולחזק בזאת את דרך הצדק וחוזר חלילה.
וכיון שכל מטרתו לפתח את הצדק והטוב הרי הוא מפתח עקרונות חדשים כדוגמת "חזרה בתשובה" – שעדיפה האפשרות שהאדם יתקן את שעיוות במקום שיענש במידה כנגד מידה.
בחירה חופשית מביאה לידי אחריות
כיון היהדות מרוממת את האדם לכדי יכולות שליטה עצמית ובחירה חופשית מדחפים מה לבצע ומה לא. ממילא אדם אחראי למעשיו, ואם עיוות עליו לתקן.
בעולם האלילי אין אדם אחראי כלל למעשיו, הבעיה היחידה העומדת מולו היא גוף שלטון המשליט סדר בממלכה, אך המלך עצמו ושאר מקורבי השלטון שלא היה בהם פחד שכזה – עשו ככל העולה על רוחם.
חובת הצדק
בחיים על פי היהדות יש פחות צורך במשטר וכפיה חיצונית משום שקיימת למעשה חובה לצדק – שכיון שהאדם ביכולתו לבחור בטוב – שהבחירה הטובה באה מלב האדם. ולמעשה חוקים רבים נחקקו ביהדות על סמך הנחה זו. כדוגמת השבת אבידה, שבעיקרון אדם אמור להתייאש מאבידתו ובכך להפקיר אותה לכל מוצא, אך כיון שחייבה היהדות להשיב אבידה לבעליה – ממילא אין האדם ממהר להתייאש ממנה וזה מה שגורם למעשה את חובת השבת האבידה.
עבודה זרה והדומים לה
אם נרחיב עוד, נמצא כי היהדות מתנגדת לכל דרך חיים נטולת בסיס מוסרי. כך שכיום ישנן דרכי חיים שאמנם אינן "אליליות" אך במהותן אין הן רחוקות מדרך החיים האלילית.
- מתירנות וביטול תשתית מוסר – הריהי מבטלת את ערך האדם כאדם.
- הסרת אחריות ממעשים עקב "נטיה גנטית" או "התמכרות" משפילה את האדם לדרגת בהמה בעל קיבעון חיים נטולי בחירה.
- מאגיה – נסיונות להשגת משאלות בדרך עוקפת גמול וצדק – על בסיס מיסטי או כוח מאגי גם הן מסירות את משמעות הצדק בעולם, שהרי אדם עשוי לפשוע ולעשות ככל העולה על רוחו ובעזרת כוח מאגי להתחמק מעונש ומגמול נאות למעשיו.
ולפיכך הרבתה התורה להרחיק את העולם האלילי.
