כיום ישנה נהירה מוגברת לכיוון של יציאה בשאלה, ולכאורה זה די צפוי שהרי מספר גורמים משפיעים בנושא:
– מספר בחורים כפול, תמיד היו יוצאים, כעת שהכמות כפולה גם כמות היוצאים מתגברת.
– חוסר הקדשת זמן ועיסוק במהות וערכי היהדות
– לחץ חברתי גבוה ומסגרת חברתית מצומצמת.
– דור שני לחוזרים בתשובה – על פי ירחון "אדרבה" המשקף את החוזרים בתשובה שלא נקלטו בחברה החרדית – כ70% מהנושר הנושר החרדי – קשורים למשפחות חוזרים בתשובה
– חשיפה לאינטרנט.
הבעיה היא שגם בדור ההשכלה היתה נהירה לחילוניות והציונות החילונית, ושם לא היה לחץ חברתי, לא היה שטאנץ, ולא שעמום מיוחד, כל מי שרצה לצאת לעבוד עשה את זה כנורמה – להיפך להקדיש את החיים ללימוד תורה היתה גדלות, והיתה גם תופעה של בחורות שלא רצו "בטלנים" וזו אחת הסיבות להקמת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר – על מנת להפוך גם את הבנות לתורניות.
אך פריקת העול לא באה אלא בזמן ומתוך שנחשפו לרעיונות חדשים ובעת התעוררות החברה האירופאית למגוון תנועות וגישות חברה אם שוויון בזמן נפוליאון ואם קומוניזם, וציונות מאוחר יותר.
ומדובר למעשה באותו מרכיב של החשיפה ל"אינטרנט" כיום.
עולם האינטרנט מזיק לאנשים בכלל ולערכים בכלל (לא רק לערכי היהדות) מתוך שהוא חושף את האדם לתרבות אחרת. ולרעיונות חדשים שאינם נתמכים על ידי הסביבה הטבעית שלו, מה שגורם לו להיות נטע מעט זר בסביבה הפיזית. זה יכול להיות גם מתוך שימוש באינטרנט כשר למהדרין, משום שתכני האלימות והזנות הם לא עיקר הבעיה. גם לא התמכרות שעשויה להימצא בקרב גולשי האינטרנט.
ואת זה הרבנים הבינו מהר מאוד שהאייפון בכיס והאינטרנט בכלל הם שורש הבעיה והחשיפה לתרבות האחרת.
גם בימי חז"ל היתה תופעה כזו, שהיו הולכים לנגב חומוס באבו-גוש או כל מקום אחר ומתוך כך מתבוללים, באו חז"ל ויצרו חייץ בין ירושלים לאבו-גוש.
שהרי זו היתה מציאות החיים לפני שגזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן.
אם כן זו לא ה"אמונה הדתית" שמתערערת מול האייפון והאינטרנט, אלא גם ה"דת החילונית" שרבים הפסיקו להאמין בה וחזרו בתשובה – אחרי שנחשפו לתרבות האחרת – הדתית.
והבה נודה – תרתי משמע – שהחזרה בתשובה מגיעה בכמויות גדולות יותר ובאיכות גבוהה יותר, אנו יודעים על אנשים מבוגרים ושקולים, על אנשי מדע ופרופסורים שחזרו בתשובה, כלומר איבדו את "האמונה" החילונית, עוד לא מצאתי איכות כזו בקרב הנופלים מן האמונה היהודית.
אנו מוצאים אם כן שהיהדים ידעו להקדים את הגויים ולהיכנס לגטו מתוך רצון, מתוך רצון לשמור על יציבות חיים ומתוך רצון להגן על החלשים שמתערערים מול תרבות העולם, אך איזה גטו נוכל לבנות כיום?
הפעילות העולמית כבר תלותית באינטרנט ברמות גבוהות, וכל מי שמתנזר מן האינטרנט עושה למעשה שימוש עקיף בחיבור האינטרנט של אלה שיש להם. ותראו לי אדמו"ר אחד שמסר לעיתונות תמונות שצולמו במצלמת פילם – או אפילו דיגיטלית – אך במסירה ידנית או שליחה בדואר…
האינטרנט נמצא פה בשביל להיות, ואנחנו אלה שצריכים להתגונן שלא ללקות בסכיזופרניה ופיצול אישיות, יש את האני בסביבה הטבעית שלי, ויש את האני במדינת האינטרנט. פה אני עם דימוי ואופי כזה ושם כזה. זו בעייה חברתית שכלל לא קשורה לעולם הדתי. ועובדה שבכל העולם לא חושפים ילדים לתכנים בעייתים – כי מבינים שזה יערער להם את הנפש ויציבות החיים.
אז כן כולנו "קצת ילדים", ולא רק פורנו וסרטי אימה הם תכנים בעייתים ברשת, גם האפשרות לטקבק ולצ'טט בעילום שם היא בעיה קשה שמערערת את העולם הטבעי של האדם, ומכאן הדרך קצרה לפתח הפרעת תקשורת עם הסביבה הטבעית, האשה, הילדים וההורים.
בני האדם מתחלקים בחלוקה גסה ולא הוגנת – לאינטלקטואלים ולהמון העם.
עבור השכבה הגבוהה יותר – יש משום חוסן פנימי ועיסוק אינטלקטואלי בנושאי יהדות וחברה – בכדי לפתח בהם מנגנוני הגנה ושפיות.
עבור השכבה הרדודה יותר אפשר שצריך לפתח יותר את מודל הקהילתיות החמה. כפי שהתפתחה בראשית תנועת החסידות.
ולהיזהר תמיד ממיסוד הקהילה העשויה לחבק גם חיבוק דוב.
והפיתרון נמצא אפשהו באמצע….
