מערכת החינוך החרדית לבנים (תלמודי תורה) סובלת מכמה בעיות, וחלק מהן ניתן לפתור על ידי הרחבת רשת בתי הספר של הבנות "בית יעקב" גם לבנים. ה"מלמדים" יקבלו הכשרה דומה, ותכני הלימוד יהיו זהים.
פעם קראו לזה "החינוך העצמאי", כיום קשה להחיות את ה"חינוך העצמאי" מחדש, מאידך, בתי הספר של "בית יעקב" מקובלים על כל תתי המגזר החרדים. ולכן קל יותר פשוט לשכפל את המערכת – גם עבור הבנים.
אבל רגע לפני שמתחילים לדון בבעיות, צריך לשים לב שמערכת החינוך החרדית לבנים היא למעשה מערכת החינוך הוותיקה בעולם, מדובר למעשה במערכת החינוך שליוותה את עם ישראל במשך אלפי שנים. ולכן נקודת הבסיס לדיון עליה – צריכה להיות מתוך כבוד עמוק למערכת יציבה כל כך ועתיקה כל כך.
זו מערכת חינוך שכאשר אנו דנים עליה אנחנו יכולים לדעת מה לומד כרגע ילד חרדי בברוקלין, ומה למד ילד תימני לפני 200 שנה, ילד בספרד לפני 500 שנה, וילד מעירק לפני 1000 שנה, ובשינויים קלים – גם ילד מציפורי מהזרם החרדי של לפני 2000 שנה. מדובר באותה תורה, אותם ספרים ופחות או יותר באותם פירושים. כמובן שבכל מקום ובכל זמן היו לימודים נוספים שהתאימו לצרכים, אם לימודי מקצוע בעבר ואם לימודי כתיבה ודקדוק ומקצועות נוספים כיום. אבל הלימודים הנוספים מעולם לא נחשבו לחלק מהתוכן היהודי וכחלק מובנה במערכת החינוך – אלא כתוספת נקודתית לפי הצורך והשעה. וכמובן שישנם הבדלים בהיקף/סגנון/רמת הלימודים בין הדורות ובין המקומות, אבל בסופו של דבר מדובר במערכת בעלת מבנה ותוכן קבוע שההבדלים המוזכרים הם זניחים – יחסית.
עוצמתה של המערכת היא גם החיסרון שלה, כי המערכת קיימת אלפי שנים, ולא היתה שנה אחת מתוך האלפיים האחרונות שלא עמד בה "מלמד התינוקות" באופן ממוסד ולימד את הילדים לקרוא א' ב' וכו', ולאחר מכן לימוד בחומש בראשית, שמות וכו', ולאחר מכן קצת משניות, וקצת תלמוד. והתוכנית היא שגם בעוד 1000 שנים, ילד יהודי ילמד את אותם הספרים ואותם הפירושים, על פי אותן תקנות ומסגרות שנקבעו למערכת החינוך היהודית. ולכן כל נגיעה בתוכנית הלימודים מעלה חששות ופחדים ברמה של "גזירת שמד". לא פחות. ובצדק!
ובכן, אם המערכת כל כך יציבה, וותיקה, ומצליחה, אז מה בעצם הבעיה?!
יש כמה בעיות. וניגע כאן רק ב2-3 מהן.
בעיה מספר #1 – איכות המחנכים והמורים.
"איכות המחנכים" היא בעיה ותיקה שאיתה התמודדו החרדים במשך כל השנים.
במערכת החינוך החרדית לבנים ישנם הרבה מורים איכותיים, אך לצידם, כך נראה, היו תמיד גם מורים רבים שמצד אחד לא הצליחו בעבודות אחרות ומצד שני לא היו מוכשרים מספיק בלימודי תורה עייוניים יותר. ולכן אנו רואים כבר בחז"ל התייחסות עתיקה ומפורשת לצורך לעודד תחרות בין המורים. "קנאת סופרים תרבה חכמה". מה שיגרום לסינון המורים הפחות טובים. ובכמה מקומות מוזכרים המורים, "מלמדי התינוקות" כדרגה נמוכה בהיררכיה החברתית: כשחז"ל ממליצים לחפש אשה "מבית טוב", הם מדרגים קודם את תלמידי החכמים, ראשי הקהל, גבאי בית הכנסת, גבאי צדקה, ורק בסוף את מלמדי התינוקות.
וזאת בשונה ממערכות חינוך עתיקות אחרות (כגון בבתי מלוכה וכדומה) שלא ניסו להיות המוניים – כך שרק המלומדים הגיעו למשרת הוראה – ובהתאם הם גם קיבלו רק תלמידים הראויים לכך.
אבל מערכת החינוך החרדית לדורותיה – השתדלה ללמד את כולם, ולשם כך נדרשו הרבה מורים, שמסוגלים (או דווקא לא מסוגלים) להתמודד עם כלל הנערים ומשובותיהם בכפר/עיירה/עיר. ולמעשה, כיום, כשבכל מדינה מתוקנת יש חובת חינוך דומה, היינו אמורים לראות את אותה בעיה במערכת החינוך הכלליות, כי הקושי להתמודד עם כיתות גדולות אמור לייאש הרבה מורים איכותיים ולגרום להשתלבות של מורים לא ראויים. אבל כפיתרון לכך, מערכות החינוך החדשות מחייבות הכשרה מקצועית, תעודת הוראה, השתלמויות ועוד, ומקפידות לסנן את מי שאינו ראוי ללמד או לחנך. וכך זה גם במערכת החינוך החרדית לבנות.
בשונה מחינוך הבנים, מערכת החינוך החרדית לבנות – היא מערכת חינוך חדשה, והיא נוסדה במקור כתשובה להתבוללות שפשטה בקרב הבנות החרדיות באירופה – ולכן נוסדה כמערכת חינוך משכילה ועדכנית. ולא רק זאת, אלא כשהמייסדת, שרה שנירר גילתה שאין לה מספיק מורות בעלות הכשרה מקצועית – היא ייסדה "סמינר למורות" להכשרת דור של מורות, ובמשך שנים רבות – כל בת חרדית נדרשה ללמוד את מקצוע ההוראה בלימודי תעודה ("סמינר", כיתות י"ג-י"ד). ולכן מערכת החינוך החרדית לבנות דומה במתכונתה למערכות החינוך הכלליות, מבחינת הכשרה מקצועית, וכן בשאר הנושאים כמו תוכן לימודים ועוד.
לעומת זאת מערכת החינוך החרדית לבנים התרגלה במשך אלפי שנים לקבל את התוצאות כפי שהן, והיא לא מסוגלת להתרגל לנורמות החדשות של הכשרה מקצועית למורים ולסינון מורים קפדני.
כיצד ניתן לפתור? ובכן, הפיתרון הוא מעבר לפינה, ליישר קו עם הדרישה להכשרה וסינון של מורים. כמו במערכת החינוך החרדית לבנות.
אני לא מעורה מספיק בעולם הזה, אבל השמועות מספרות שמוסדות החינוך לבנים החלו להבין את הצורך, קל להסביר זאת, גם לא מדובר בנושא המתנגש עם אידיאולוגיה או עיקרון דתי-חרדי. כמו בכל מערכת דתית-שמרנית זה קורה לאט, אבל זה קורה.
בעיה מספר #2 – תוכן הלימודים, ובעיה מספר #3 – מי לומד.
בעיית "תוכן הלימודים" היא שלומדים רק תורה, ורק חלק מצומצם ממנה. ורק בצורה עיונית. ומדובר בבעיה ייחודית למערכת החינוך החרדית. בעיית "מי לומד" היא בעיה קשה בכל מערכות החינוך הציבוריות – שדוחקות את כל סוגי הילדים לתבנית אחת. ולמעשה מדובר באותה בעיה. ההתאמה בין התלמידים הלומדים לבין התוכן הנלמד.
את בעיית תוכן הלימודים המצומצם אפשר לכאורה לפתור על ידי הרחבת תוכן הלימודים אבל זה לא באמת פותר את הבעיה, כי התוכן הנוסף שוב יתאים רק לתלמיד זה ופחות יתאים לתלמיד אחר.
ומהבחינה הזו הפיתרון הקיים בציבור החילוני – הוא בתי ספר פרטיים בעלות גבוהה, עם ייעודים שונים, כגון בתי ספר לאמנויות, לטבע, למוסיקה ועוד. אבל הפיתרון הזה לא ישים במגזר החרדי והעני. ולשם כך נדרש פיתרון מקדים לבעיית העוני במגזר החרדי. ומצד שני, ההצעה של משרד החינוך, להרחיב את תחומי הלימוד ולכלול "לימודי ליבה" נתפסת כ"גזירת שמד" של לא יקום ולא יהיה.
ומצד שלישי, גדלים כאן ילדים שלומדים תורה באופן שעליו נאמר בתורה "כל האומר אין לי אלא תורה – אף תורה אין לו". כי לימוד תורה ללא בסיס של ידע, רוחב אופקים, הישגיות, לא מביאה תוצאות – גם לא בתורה עצמה. ואפשר לראות את ההבדלים בין הידע של הבנים והבנות החרדיים בתורה עצמה. רמת הידע ב"מושגים ביהדות", היסטוריה יהודית ("תולדות ישראל"), יכולות כתיבה בלשון הקודש, ניסוח רעיונות ועוד. הבנות עולות על הבנים ברמת והיקף הידע. ובעצם… כאן טמון צעד ראשון לפיתרון!!
במקום לדבר על "לימודי ליבה" ועל מערכת חינוך "חרדית-ממלכתית" שמערכת החינוך הותיקה והשמרנית נעמדת מולה עם חומות בצורות – אפשר להתחיל לדבר על בתי ספר "בית יעקב" לבנים!
כל חרדי מכיר וסומך בעיניים עצומות על מערכת החינוך החרדית לבנות. למעשה כ50% מהציבור החרדי, כלומר, כל הבנות, מתחנכות במערכת חינוך זו, וכל האמהות החרדיות המקימות בתים של תורה ומגדלות דורות ישרים מבורכים – הן תוצר של מערכת החינוך החרדי לבנות.
וכל מה שנדרש הוא לעשות העתק-הדבק, למערכת החינוך לבנים.
אמנם לא לכולם, כי כאמור מערכת החינוך הותיקה תמשיך את שרשרת הדורות.
אבל אם להיות נאמנים למקור, אזי לאורך כל הדורות, אכן מערכת החינוך היהודית לימדה את אותה התורה, אותם ספרים ואותם פירושים. אבל לא כולם ישבו ולמדו, 1000 נכנסים למקרא, ורק 100 יוצאים למשנה. ומתוכם רק 10 לגמרא. כלומר נשירה של 99%. וזו לא בעיה, אלא תהליך טבעי. (ואולי רצוי!)
אז מה הם עשו כל 99% אחוזי הנושרים? המשיכו ללמוד מעט מקרא ומעט משנה, והלכו לעזור לפרנסת הבית. אבל כיום, במסגרת "עליית הדורות", ילדים ובחורים אינם נדרשים לעמול בפרנסת הבית, וכל נעוריהם נתונים להם לשם התפתחות אישית, ובמה יתפתחו אם לא בתורה ויראת שמיים?!
ובכן, מערכת החינוך החרדית לבנות, היא המודל המוכר, והנכון, שכל הרבנים החרדים סומכים עליה את ידיהם, והיא המתאימה ביותר עבור 99% מהילדים, שעל פי התורה, לא מצופה מהם לשבת וללמוד תורה כל היום.
