"כל עבירות שבתורה – אם אומרים לאדם: "עבור ואל תיהרג" – יעבור ואל ייהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים". (תלמוד בבלי, סנהדרין, עד,א)
היהדות מושתת על העקרונות הבאים המביאים ליחס נכון של האדם כלפי אלוהיו, כלפי עצמו, וכלפי זולתו:
- בין אדם לאלוהיו: שמירה על קשר עם אלוהים (איסור עבודה זרה).
- בין אדם לעצמו: תיקון מידות האדם והתגברות על תאוות (איסור גילוי עריות).
- בין אדם לחברו: שמירה על חיי וכבוד הזולת (איסור שפיכות דמים).
התורה באה לתת לנו דרך חיים המלמדת אותנו להתייחס לכל הסובב אותנו. לאחר הרחבה נוכל לראות כיצד כל ערכי היהדות טמונים למעשה בשלושה אלו.
עבודה זרה – שמירה על קשר עם אלוהים.
איסור עבודה זרה בא להרחיק אותנו מהעולם האלילי המתנהל בלי בסיס של צדק ובלי בסיס של גמול. תרבות האמונה באלים ובכוחות היא לא רק אמונה חסרת שחר, אם נביט לעומק המשמעות של אמונה ב"עשתורת" לדוגמה או בקמעות וסגולות – נמצא כי הם מבטיחים הנאות לאדם מבלי להתייחס לטיבו. גם פושעים ינסו את מזלם בקבלת טובות הנאה מעולם המיסטיקה לעומת האל הטוב שלנו שיגרש כל חוטא בבושת פנים.
הפן החיובי אליו מכוונת אותנו מצווה זו היא לחיות לפי אמות מידה של עשיית היושר והטוב ולתת לחיים משמעות של רוח וערכי צדק, שאלו הם הערכים שהאל מנחיל בתורתו.
וכדי להרחיק את אמונת האל מכל נושא גשמי – פירט הכתוב שעלינו להימנע מיצירת כל אמצעי המחשה גשמיים של האל, אף שאנו מכירים אותו כאל צדק ויושר – משום שהם נותנים תחושה ודימוי גשמי לעולם שכולו מופשט וערכי.
מצוות היהדות הנובעות מעיקרון השמירה על קשר עם האל זה הינן רבות ומגוונות, החל מברית מילה, שבתות ומועדים, מעשרות, עשיית יושר וטוב, ועד כבוד בית כנסת ואי הזכרת שמו לשווא.
גילוי עריות – תיקון מידות האדם והתגברות על תאוות.
איסור גילוי עריות הינו איסור גילוי ערווה. מה מושך את האדם לגלות ערווה ו"להציץ"?! – משיכה פנימית של סיפוק יצרים, וראייה צרה ואנוכית.
התורה באה ללמד אותנו לחיות באיזון נכון של הרגשות הפנימיים. איננו נזירים אף לא סגפנים, ולא נתנזר מהנאות הגוף למיניהם, אך הכול באיזון נכון. כלומר נלמד להתגבר על היצר והדחפים הפנימיים הדוחפים את האדם לבצע אף מעשים שהם מגונים לכל הדעות, או שהם באים על חשבון הזולת וכדומה, ונסתפק בהנאות המותרות לנו.
כשלמעשה בזאת אנו מגלים את כוח הבחירה החופשית שלנו, החופש לבחור באופן מחושב – חלף כניעה לדחפים חיצונים או פנימיים.
בעולם הפסיכולוגיה של היום מקובל לראות את האדם כמכונה כאשר הוא פועל בסך הכול לפי המוטציה הגנטית שלו (הומואים לדוגמה). מרפרוף בעיתוני והתקופה ותכני הפרסום בהם, עולה כי אופי האדם המערבי הפך באחרונה מצד אחד לאנוכי וצר עין שהכול מותר לו כל עוד הוא מסתדר עם החוק. ומצד שני הוא חומד וחושק הכול. תשוקות המביאות לו בסופו של דבר חיים קשים בהם הוא עובד עבור הכסף אך ורק כדי לרכוש מכונית חדשה יותר שתתחרה עם בני מעמדו ובצד הנשי של המתרס קניות בזבזניות של מוצרי אופנה וכדומה.
איסור גילוי עריות בא ללמד אותנו כי אדם בצלם אלוהים הינו חופשי לבחור בין שיקולי הרגש והדחפים הפנימיים לבין השכל הישר המורה לנו הרבה פעמים להיפך.
לכן מורה התורה שלא נתפתה לדחפים מיניים המזמנים לנו בסביבה הקרובה: "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא, יח, ו) ואין הכוונה משום הבאת ממזרים שהרי עלינו להימנע גם משכיבה עם זכר. ואין כוונת איסור שכיבת זכר משום הוצאת זרע לשווא – שהרי על אשה נאסר לעמוד לפני בהמה – לרבעה.
אלא התורה מלמדת אותנו את האיזון הנכון באשר ליצר המין, בסגנון דברי קהלת : "ראה חיים עם אשה אשר אהבת"… (קהלת ט, ט) והימנע מלבוא אל כל אשה או איש או בעל חי הסובבים אותך.
המצוות הנובעות מעיקרון זה הינן בתחום עבודת המידות והתגברות על תאוות: "לא תחמוד", "איסור אכילת שרצים וחיות טמאות", "מדבר שקר תרחק" וכל נושא ההתייחסות לרגשות ותכונות המופיעות יותר בחז"ל ובספרים שאחריהם: התגברות על כעס, קנאה, גאווה ורכישת תכונות של סבלנות, ענווה, צניעות וכו'.
שפיכות דמים – שמירה על כבוד הזולת
איסור שפיכות דמים הינו מחמת כבוד האדם כי גם הזולת הינו "צלם אלוהים" – "כי בצלם אלוהים עשה את האדם". כאשר אנו מעלים את ערכו של האדם העומד לפנינו לדרגה אלוהית, בחיר הבריאה – משתנה היחס שלנו אליו ולמשמעות החיים.
האדם אינו עוד יצור חי אלא בעל נשמה אלוהית "ויפח באפיו נשמת חיים".
יש לו יכולות אלוהיות בשונה משאר היצורים החיים, יש לו חכמה לבנות וליצור דברים, יש לו הבנה להבין דברים שכליים בצורה לוגית, יש לו דעה והבחנה בין טוב לרע. יש לו יכולות מגוונות ואפשרות לבחור את מעשיו – בשונה מבעלי חיים הכבולים למסגרת החיים המקובעת שלהם.
החיים הם הדבר הטוב ביותר שיש לאדם – וליטול אותם ממנו זוהי הנטילה המשמעותית ביותר עבורו.
הוראות כבוד חיי הזולת מביאה לעיון במשמעות החיים ובמשמעות האדם. ומשהתעמקנו מעט אנו יכולים לראות כי כל אדם הוא בעל "חיים" משלו, תודעה משלו, רגש ותכונה משלו. ומשכך אנו לומדים לכבד אותו בהתאם לאופיו.
עקרון קדושת החיים וערכו של אדם מניב את כל ענפי היחסים שבין אדם לחברה: כבוד לאדם – "ואהבת לרעך כמוך", כבוד להורים – "כבד את אביך ואת אמך", כבוד לזקנים – "והדרת פני זקן". ובצד השלילה: לא להציק, לא לרכל, לא לעשוק, לא לקלל.
תגובה אחת
דברים נכונים מאוד.
כמדומני שמה שהקדמת לחלק של בין אדם לחברו שהוא משום שהאדם צלם אלהים.
נכון אף ביתר שאת לחלק של 'אדם לעצמו', שצריך האדם להיות כפי הצורה הישרה והנכונה שבראו ה' בצלם אלהים, ועוד יש להדגיש בזה אף את מטרת התורה 'ולא יטמאן את משכני', והיינו שהסיבה שהאדם צריך להיות נעלה וקדוש הוא בכדי שיהיה ראוי לשריית השכינה בו ובישראל בכלל.
אני בא בעיקר נגד הדעה שמצוות 'בין אדם לעצמו' הם מטרה אנושית רוחנית.