ג'ון-בוט הכריז על שיחת טלפון מבייס-בוט ושאל את ג'ון אם הוא רוצה להשתתף בשיחה הרובוטית.
"מבייסבוק? אני חייב להשתתף, כן, תשמיע את השיחה."
"בוקר טוב ג'ון! אני מתקשר לספר לך שה-ת-ק-בלת! ואתה יכול לבוא מיום ראשון הבא! פשוט תתקשר אלי ותעדכן באיזו שעה אתה רוצה שהעצמונית שלנו תאסוף אותך".
"יש! התקבלתי! צעק ג'ון, וג'ון-בוט הדהד אחריו, "איזה כיף! לאיזו קבוצה להודיע שהתקבלת למחלקת הגאונות של בייסבוק?!"
"כרגע למשפחה בלבד, ואחרי שאתחיל בפועל נעדכן את כל החברים". ענה ג'ון.
ג'ון-בוט הגיב, "אוקי. אני מעדכן את המשפחה, ובהמשך, כשתתחיל לעבוד, אעדכן את החברים".
לשיחה הזו, שהתקיימה ב2043, קדמו 30 שנות הכנה ומליוני דולרים.
ב2013 ישב רוברט מול הגרפים הניסויים עליהם היה מופקד, הוא עבד בבייסבוק והיה אחראי על ניתוח התנהגות משתמשים, בניסויים האחרונים הוא מנסה לפלח את המשתמשים לפי תכונות אופי, נינוח/עצבני, זריז/איטי, שקול/פזיז, מסודר/מבולגן, מחושב/ספונטני. עומד בזמנים/מאחר כרוני וכן הלאה.
רוברט הוביל את הרעיון שאת כל התכונות הללו ניתן לגלות באמצעות ניתוח התנהגות משתמשים.
קודם כל לפי שעות השימוש, יש את אלו שבאופן קבוע נמצאים בבייסבוק בין 19:00 ל20:00 בערב, ויש את אלו שפותחים את האפליקציה עשרות פעמים ביום. ואפשר להבחין בזמן החשיבה לפני כתיבת תגובה – יש את המשתמשים שעל כל הודעה ותגובה שהם מקבלים – הם מגיבים מיידית, ויש את אלו שמהרגע שקראו ועד שהגיבו לקח להם דקה או שתיים. אפשר לבדוק משתמשים לפי רמת החשדנות שלהם לפני אישור חברות – יש את אלו שמאשרים חברות לכל מבקש, ויש אלו שמבקרים קודם בעמוד הפרופיל כדי לבדוק במי מדובר.
וכך הוא בנה עשרות ומאות פרמטרים שמנתחים את תכונות האופי של המשתמש. יש אלו שמאשרים השתתפות באירוע ומגיעים בזמן, ויש אלו שלא מגיעים ואפילו לא מבטלים. יש מי שכותב פוסטים ציבוריים בלבד, ויש אלו שכותבים לחברים בלבד, ועוד.
למה זה ישמש? זה בכלל לא משנה, קודם כל היה צורך להוכיח שזה אכן ניתן לאבחון מובהק.
באותו יום, הוא סיים להגדיר שתי קבוצות ניסוי, האחת שקולה והאחת פזיזה. שתי הקבוצות הורכבו מתוך קבוצה שאובחנה על ידי האלגוריתמים – כקבוצה של אנשים ספונטניים, כלומר הם לא צריכים הרבה תכנון מוקדם. ההבדל בין השקולים לפזיזים הוא שהשקולים לוקחים אחריות על הספונטניות שלהם, ועומדים בה, בעוד שהפזיזים בדרך כלל יבטלו ברגע האחרון. או לאחריו.
הניסוי היה להציג לאותם משתמשים – אירועים ברגע האחרון. כלומר, אירועים מתחומים וחברים שמעניינים אותם, יופיעו להם בפיד רק יום אחד לפני האירוע. כך שתידרש כאן החלטה ספונטנית להשתתף באירוע. ומצד שני – הצפי הוא שהשקולים אכן ישתתפו, ואילו הפזיזים, יאשרו השתתפות אבל בלי לשים לב שזה מתנגש להם בדברים אחרים – ולכן בסוף לא ישתתפו.
שתי הקבוצות הכילו כל אחת מליון משתמשים, כך שהתוצאות אמורות להיות מובהקות. ו… אכן כך היה.
כיון שעל הפזיזים אי אפשר לסמוך שיזכרו גם "לבטל" את ההשתתפות באירוע, רוברט בדק את שיעור הביטולים על ידי בדיקת מיקום המשתמש בשעת האירוע – האם אכן הופיע או הופיעה במיקום המצויין באירוע או במקום אחר.
התוצאות היו חד משמעיות, בקבוצה שהוא הגדיר כ"פזיזה" היו כחצי מליון משתמשים שאישרו הגעה, ורק 30% מתוכם אכן הגיעו! בעוד שבקבוצה השקולה רק רבע מליון אישרו הגעה, וגם זה עם מרווח בין הרגע שבו נודע להם על האירוע לבין האישור עצמו – כלומר, הם בדקו שזה מסתדר להם ביומן וכדומה. ובפועל כפי השערת הניסוי – כ70% אכן השתתפו באירוע.
ניסוי אחר בא להוכיח שניתן להצביע על שנינות משתמשים באופן אלגוריתמי.
ניסוי זה הופעל על שתי קבוצות, אחת שהוגדרה כ"שנונה" כיון שקיבלו המון לייקים על סטטוסים קצרים במיוחד. עד 20 מילה. והאחרת הוגדרה כפחות שנונה כיון שמעולם לא פרסמו סטטוסים קצרים.
שתי הקבוצות, הורכבו ממשתמשים שהוגדרו כמהירי חשיבה, כיון שנטו להגיב מידית להודעות ותגובות בלי להמתין לפני המענה.
הניסוי היה להציג בפני המשתתפים פוסטים ויראליים מתחום שאינו תחום ההתעניינות שלהם, והם יצליחו תוך שניות מקריאת הפוסט – להגיב בכמה מילים – תגובה שתצבור יותר לייקים מהפוסט המקורי.
ההנחה היתה שתגובה קצרה ומהירה על נושא זר חייבת להיות שנונה במיוחד כדי לקבל יותר לייקים מהפוסט המקורי. והצפי היה שהקבוצה השנונה תצליח לצבור הרבה תגובות כאלה.
ו… אכן כך היה. הפעם זה היה מורכב יותר, כיון שבתחילה האנשים התעלמו מפוסט בנושא שלא מעניין אותם, ולכן רוברט הגדיר הצגה של פוסטים מתחום שמנוגד להשקפת עולמם, לימני הציגו פוסט שמאל וכן להיפך, לדתי הציגו פוסט אתאיסטי וכן להיפך, לפמיניסטית הציגו פוסט שוביניסטי וכן להיפך – כך שזה יגרור אותם להגיב. ובסוף זה הצליח ובאופן ברור, בקבוצה שהוגדרה כשנונה היו פי שתיים תגובות קצרות ומהירות שגרפו לייקים יותר מהפוסט המקורי.
בשלב הזה רוברט כבר שיתף את ראש הצוות, ששיתף את ראש המחלקה. היה ברור שיש פה משהו וצריך לקחת את זה הלאה.
מדובר בנתונים שלא צריך לקבל עליהם אישור והרשאות המשתמש. משום שמדובר ב"נתונים שקופים", אורך התגובה, מהירות הכתיבה, כמות הלייקים, אישור הגעה מהיום למחר, שעות העירנות וכן הלאה.
מבחינה מסחרית, היה ברור שכשמפרסם שם מודעה ברשת הבייסבוק, ומדובר בפרסום מוצר לרכישה – עדיף להציג את המודעה קודם לקבוצת הפזיזים, כיון שהם ימהרו לקנות, וישכנעו את המפרסם לשים עוד תקציב, ואז המודעה תעבור ל"שקולים" שיקנו בלי לבטל… וכשמדובר בפרסום משרה – אפשר לבצע התאמות טובות יותר בין סוג המשרה לבין תכונות המשתמש. כשמדובר בתפקיד פרונטלי – עדיף להציג את המודעה לאנשים נינוחים ולא לעצבניים, וככל שמפרסמי משרות יגלו שבבייסבוק הם מקבלים התאמה טובה יותר, הם יעדיפו לאתר עובדים על ידי קמפיין גיוס ממומן בבייסבוק.
אבל לרוברט נצנץ רעיון נועז יותר, והוא החליט לעקוף את ההיררכיה הרגילה ולהציע אותה ישירות לראש החטיבה לניסויים חברתיים. בבייסבוק מקפידים לשטח את ההיררכיה בין העובדים, ולכן לא היתה לו בעיה לבקש כמה דקות עם ראש החטיבה.
ואז הוא שטח לו את הרעיון הבא:
בא נגדל את הדור הבא של האנשים בחברה – מאפס. וכשאני אומר מאפס, אני מתכוון לגידול מאפס.
הרי יש לנו נתוני נישואים וגירושים של אנשים שמציינים את האירוע. ואנחנו יכולים גם לזהות מי נשוי באושר לאורך זמן, לפי כמות התמונות יחד, הטיולים, ההתכתבות ביניהם, הבגידות, ומשך הנישואים, כך שאפשר לנתח את האופי של בני הזוג ולמצוא איזה תמהיל תכנות נדרשות כדי לשמור על נישואים טובים.
עכשיו ניקח את זה צעד קדימה, ונקדם קשרים בין גאונים לגאוניות בעלי מכלול תכונות שאנחנו מעוניינים בהן (אפשר לכלול גם תכונות גוף ובריאות, אנשים שהולכים הרבה, לא מבקרים בבתי חולים, ועוד) וברגע שנזהה קשר כזה, אנחנו נדאג לרפד להם את החיים, עם יותר חשיפה לאנשים לייקנים, ופחות חשיפה לביקורתיים. נחשוף להם משרות טובות ומכניסות, וברגע שהם יפרסמו על לידת ילד – נדאג לחשוף אותם לתכנים של הורות וחינוך, ככה שהילדים יגדלו בצורה טובה. ובהגיע היום כשהילד או הילדה יפתחו פרופיל ברשת – אנחנו נעקוב לראות האם אכן עמדו בציפיות שלנו ולאיזו מחלקה יתאימו. ובמידה וכן – נחשוף אותם למשרות הדרושים שלנו. והם יהוו הדור הבא האיכותי והגאוני שיוביל את החברה! וכמובן שלא נשמור את כל הטוב הזה רק לנו, ונקדם גם את האנשים הטובים להוביל בפוליטיקה ובמקומות נוספים.
זה לקח חמש דקות, בהן החיוך של ראש החטיבה לניסויים חברתיים רק הלך והתרחב. ובסוף הוא לא אמר יותר משתי מילים: "מתחילים הרגע!". אבל זה פרוייקט סודי, ונצטרף לבנות בשבילו מחלקה מיוחדת.
השיחה הזו התקיימה סביבות 2014, והמחקר לגבי ניתוח אופי בכלל ונישואים בפרט התקיים עד 2017. ושנה לאחר מכן, ב2018 כבר נולד הילד הראשון מהיכרות חברתית-אלגוריתמית. ולאחריו רבים.
כשג'ון בן ה25 העליז והגאון ראה את המודעה על נבחרת מדעני בייסבוק. הוא לא ידע שזו היתה המודעה היקרה בעולם, הושקעו בה אלפי שעות מחקר וניסויים, הוא גם לא הבין שהחיים שלו רופדו וכוונו בידי אלגוריתמים.
וכשהבוט הדיגיטלי, ג'ון-בוט שיודע לדבר בקולו של ג'ון ולצפות את הפעולות הרצויות בסיום השיחה, קיבל את השיחה מבייס-בוט – יותר משהיתה זו שיחה בין רובוטים, זו היתה שיחה על אאוגניקה.
—
אֵאוּגֵנִיקָה – היא פילוסופיה ביולוגית-חברתית העוסקת בחקר השפעת התורשה על מאפיינים מנטליים והתנהגותיים בבני אדם מתוך השאיפה למצוא וליישם דרכים "להשביח" את המין האנושי. ויקיפדיה.
קרדיט תמונה: Claudio Rocchini ויקימדיה
