עונש המוות ביהדות, שבת, משכב זכר והפלת עוברים

תכלית התורה היהודית היא להורות דרך חיים. דרך חיים של טוב, יושר וצדקה.

אם צריך לעקור התנהגות מסויימת מעם שלם – הדרך הטובה ביותר היא להכריז על עונש מוות. כאשר התכלית היא שלא להזדקק לעונש כלל וכלל אלא להדריך את העם כיצד לחיות. בדוגמה עכשווית: אם יחקק בישראל עונש מוות למי שמעורב בתאונת דרכים (בצד הפוגע כמובן) – נוכל להיות בטוחים נאמנה כי מסע הרצח היומי הזה יפסק תוך שעות!!! והחוק לא יתואר כבעל אופי ברברי. אך כל עוד שאין עונש חמור ברקע – בני אדם עשויים להתעלם מאחריות, עד כמה חשוב שלא יענו לשיחת טלפון באמצע נסיעה, ושינהגו לפי כל הכללים תוך אחריות כבדה לנפשם ולנפש זולתם.

על מנת להבין את עונש המוות ביהדות, ננסה לנתח שלושה עונשי מוות בתורה – מכל אחד משלושת עקרונות היהדות: שבת, יחסי מין בין זכרים, והפלת עובר בשלב המתקדם של הריונו.

ולפני כן הקדמה קצרה, על הבדלי הגישה ומטרת ה"עונש" ביהדות לעומת דתות/מדינות אחרות.

בחוקי המשפט הרגילים במדינות מערביות – העונשים משמשים כמסגרת לשמירת צביון חברתי שוויוני. ולכן "אי ידיעת החוק – אינה פוטרת מעונש", משום שהעונש בא לשמור על החברה – ולא לחנך את האדם.

מתוך ויקיפדיה העברית שלטון החוק :

בחוק הישראלי, כמו בשיטות המשפט ברוב מדינות העולם מתקיים הכלל "אי ידיעת החוק אינה פוטרת" (בלטינית: Ignorantia juris non excusat)

"לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר" – חוק העונשין סעיף 34 י"ט

חוקי מדינת ישראל מקיימים באופן פורמלי את דרישת הפומביות – כל חוק מתפרסם בספר החוקים עם אישורו בכנסת, אך בדרך כלל לא עושה הממשלה צעדים משמעותים יותר להבאת החוק לידיעת הציבור.

ביהדות לעומת זאת "אי ידיעת החוק פוטרת מעונש", אדם שחילל שבת בשוגג – עליו רק להתרענן בנושאי השבת. אך הוא לא יענש.

מדוע?! משום מטרת העונש ביהדות שונה לגמרי מהמסגרות החברתיות הקיימות – ומטרתה היא להגדיר את חומרת המעשה ולכוון את העם כיצד לחיות. לכן גם היהדות בשונה משלטון חוק – מורה לכל ההולך בדרכה ללמוד ולשנן היטב את דרך החיים,  וללמד את הדור הבא הלאה – כבר בגיל ילדות.

מהות השבת:

השבת נועדה ליישם את העיקרון הראשון של היהדות: קשר עם האלוהים. והריהי כהמלצת יועץ המייעץ לאדם לחזק את הקשר עם ילדיו על ידי הקדשת יום אחד בשבוע לילדיו, יום שלם שהוא רק איתם. כך גם השבת – תכליתה שאדם יהודי ישבות יום בשבוע מכל ענייניו ויעסוק בנושאי רוח, נושאי טוב ויושר וצדקה. רצוי שאדם יחשוב בשבת האם מעשיו נעימים לבריות, האם הוא לא פוגע בחברים לעבודה? כיצד הוא יכול לשפר בהתנהגות והתייחסות יומיומית לאשתו, לילדים, להורים, ועוד.

כיון שמטרת היהדות היא להשתית סדרי חיים של עשיית טוב ומוסר בהתאם להוראות האל – לכן קבעה התורה עונש מוות למי שעוסק בנושאים אחרים, הולך לשדה לזרוע, חורש או קוצר או סתם לוקח את הזמן לשיפוצים בבית.

אך אין המטרה כלל שעונש המוות ירחף כצל אצל שומר השבת. שמטרת ומהות השבת רחוקה מאוד מתחושה של אסור כך ואסור כך. להיפך השבת עונג היא להם. ואילו אדם שאינו מחלל שבת רק משום שהוא מפחד מעונש מוות – אינו פועל לפי רוח המחוקק. המחוקק התכוון להגדיר את עוצמת העיקרון של מנוחה ממרוץ החיים – ועיסוק בחיי רוח.

היהדות ומשכב זכר:

העיקרון השני של היהדות הוא הבחירה החופשית.

כל אדם ובכל מצב הוא אדון לעצמו והוא יכול להחליט בשכלו מה לעשות וכיצד. היהדות אינה מקבלת טיעון של "הוא הרגיז אותי", "השפיל אותי עד עפר", ש"לכן עשיתי את מה שעשיתי".

אדם יכול לשלוט ברצונותיו ומאוויו. היהדות גם אינה מכירה ב"התמכרות" , כגון "התמכרות לסיגריות". אדם יכול להחליט תמיד האם לעשן או לא.

ואכן, אף ה"מכורים לסיגריות" שומרי התורה והמצוות – מסוגלים להתאפק שבת שלמה ללא סיגריה ולהתמודד עם התשוקה הפנימית – בכבוד.

מאחר והרצון והתשוקה החזקים ביותר שקיימים באדם הינם תאווֹת המין – לכן מרבית התייחסות התורה לנושא ההתגברות העצמית ושליטה ברגשות היא בתחום זה.

היהדות לא מקבלת את הקביעה "הוא הומו וגמרנו", לא! אדם יכול להתגבר על נטיותיו ולכוונם כרצונו, אף אם מטבעו נולד עם נטייה השונה מרוב האוכלוסיה.

אין בעייה בנטייה החד מינית לכשעצמה. אלא שהיהדות מסדרת את הייחס שלנו לעולם בכלל וליצר המין בפרט כאל בעל תכלית. התשוקה המינית נועדה ליצור יחסים בין איש לאשה על מנת שיוכלו להעניק חיים לאנשים נוספים ולחיות יחד בנעימות, בעוד שהיחסים החד מיניים הם נטו לשם סיפוק יצרים, תוך החטאת המטרה המקורית.

לכן גם פה הכריזה התורה על עונש מוות להומואים למבצעי "משכב זכר" ולשאר נואפים. על מנת שכאשר נצעד בדרך חיים זו, נמצא בני אדם שלווים, המתגברים על תאוות הכעס, האכילה, ושאר נטיות שבני אדם נכנעים להם בעוד שהם מזיקים להם או לחברה מסביבם.

זו גם הסיבה שלא נראה צריכת סמים בציבור שומר התורה והמצוות – על אף שאין בכך כל צו רשמי.

רצח עובר במעי אמו:

העקרון השלישי עליו סובבת היהדות הוא שמירת חיי וכבוד הזולת, מתוך הכרת ערכו וערך חייו.

האופן הקיצוני בו אדם משפיל את ערך זולתו – הוא רצח אדם בזדון. בו אדם אומר איני רוחש כל כבוד והערכה לחברי זה שאף הוא נברא כמוני בצלמו האלוקי. אני מתנער מאחריותי לדאוג אף לחיי זולתי כשם שאני דואג לחיי עצמי.

על מנת להטמיע בעם את ערך האחריות על העולם ואת ערך השייכות של כל אדם באשר הוא אל האלוקים, הכריזה היהדות עונש מוות על המניף ידו להשחית חיי זולתו.

וממילא,הזלזול הערכי בכבוד האדם וערך חייו אינו נמדד כלל בגיל חיי הנרצח, אין זה משנה אם הוא תינוק עוברי בעל חיים משלו או זקן הנושם את נשימותיו בחסדי מכונת ההנשמה. איננו אדונים כאן על פני האדמה, אלא מנכלי"ם, מנכ"ל הגון פועל בראש ובראשונה למען מטרת בעל החברה המחזיק ב100% מהמניות.

אותו עקרון המנחה אותנו לעזור לנזקק חסר הבית, והילד שנכשל בהשגיו הלימודיים. אותו עיקרון של כבוד האדם האוסר עלינו להרדים לנצח את כל נכי הגוף "ולהיפטר מהם אחת ולתמיד", מנחה אותנו לתת את מקסימום אפשרות החיים לכל אחד ואחת ללא הבדלי דת, גזע, מין וגיל.