ממשיכים לטעון נגד חוק הסינון ובדגש על טכנולוגיה וליברליזם, אז נתעמק קצת בשניהם. וגם נבחן את הצעת חוק הסינון מול הצעת חוק החיסון. בפוסט הקודם ראינו שיש כאן לפחות 4 נושאי דיון: הפן הצנזורי, הפן הכלכלי, הפן הטכנולוגי, וצמצום התערבות הממשלה בחיי האזרח.
לא צנזורה
לגבי הדיון בחוק הצנזורה – ראיתי שהדיון די סגור, וברור לכולם שאין כאן כל צנזורה, כיון שהחוק לא מציע לאסור צריכת תוכן או לסנן את התוכן, ומדובר בהצבת תמרור בלבד.
את העלות היה אפשר לחסוך
לגבי הדיון הכלכלי – ראיתי שאנשים עדיין ממשיכים לטעון בחוצפה שמדובר בבזבוז כספים. בעוד, שלרוב – הטוענים נגד הבזבוז הם אלו שגרמו לו. ניתן היה להשיג סינון ללא עלות כלל. ואני לא מתכוון לחזור על הדברים שוב.
היתכנות טכנולוגית
לגבי הדיון הטכנולוגי – רן בר-זיק (מתכנת מומחה), כתב פוסט נרחב שמסביר למה הצעת החוק במצבה הנוכחי "לא תעבוד" כלשונו.
רן השווה את התוכנית של מיקי זוהר להצעה שהציעו לצ'רציל כדי להתמודד עם הצוללות הגרמניות במלחמת העולם השניה, ההצעה היתה לחמם את האוקיינוס ל50 מעלות כדי לבשל למוות את צוותי הצוללות. וברור שמדובר בהצעה מגוחכת שלא ניתן ליישם. משום שלא ידוע על דרך לחמם את האוקיינוס גם אם נקציב לזה את כל תקציב המלחמה שהקציבה בריטניה למלחמת העולם השניה.
לעומת זאת, חוק הסינון ניתן ליישום. והטיעונים של רן נובעים, בעיני, מזוית המבט של מתכנת מומחה שרגיל לחשוב על תוצאות מושלמות, חווית משתמש טובה, וחיסכון במשאבי מחשוב וכו'. אבל יש הבדל ענק בין מתכנת שאמון על ביצוע מושלם, לבין מדיניות ציבורית והצעות חוק. ובמדיניות חושבים על הרבה פחות מזה.
אם נתייחס למגבלות טכנולוגיות כאל חוסר ישימות, אזי נוכל להכריז על הרבה מאוד חוקים טכנולוגים כ"לא ישימים". לדוגמה, החוק מחייב להתקין בלמים ברכב, כדי שיוכל לבלום בעת הצורך. מדובר בפיתרון טכנולוגי מכני. את המגבלות של החוק כל אחד מכיר ויודע. אבל, האם הרכב יכול לבלום מ100 ל0 תוך שניה?! לא. אין לכך היתכנות טכנולוגית. וכשיש שמן בכביש?! גם לא. וכשהבלמים שחוקים? גם לא. אז אולי נכריז על הצעת החוק כבלתי ישימה או מלאת כשלים?!
לא. המחוקק מכיר את המגבלות והוא לא מכוון כלל לפיתרון של 100%, אפילו לא של 70%. אפשר לשים בלמים לרכב. וזה עובד!! יחד עם אחריות הנהג. זה לא פיתרון מושלם, ויש לו הרבה מגבלות, אבל כמדיניות ציבורית – זה הדבר הכי נכון.
אפשר להמשיך ולהדגים בטכנולוגיה של הגבלת מהירות אופניים חשמליים, החוק מחייב להתקין "בקר" שמגביל את יכולת ההאצה של האופניים לעד 25 קמ"ש. האם ה"בקר" עובד גם בירידות? לא. הוא רק מונע את פעולת המנוע. אבל ברכיבה במורד, האופניים צוברים תאוצה פיזיקלית שהבקר לא יכול למנוע. שלא לדבר על קלות העקיפה של החוק ושינוי מגבלת המהירות בבקר. אז נכריז על החוק כבלתי ישים?! לא. הוא ישים ועובד. אבל מוגבל.
כך גם נקודות הכשל שהציג רן, חלקן אינן כשלים, וחלקן לא מונעות את יישום החוק, אלא מגבילות את היקף השפעתו. ולפני שאתייחס לכל אחת מהן חשוב לזכור מיהו קהל היעד שיתקל בכשלים.
ההנחה היא שהרוב המכריע של האנשים כלל לא גולשים לאתרי מין/אלימות/הימורים, וגם אם נתקלים בטעות הם מעדיפים לראות חסימה כזו או אחרת. ומצד שני, מי שגולש שם בקביעות – יוכל לעקוף את הסינון בקלות אם על ידי שינוי DNS או במסגרת החוק עצמו שעשוי לאפשר מעבר למסלול פתוח. כך שמי שיתקל בכשלים הוא פלח מצומצם שביום יום רוצה חסימה אבל פה ושם הוא מעונין לפתוח אותה אבל מבלי לשלם על שירות סינון ליום יום.
ובכן, הבה נראה עד כמה "חסימת הרשת של מיקי זוהר לא יכולה לעבוד" כלשונו של רן. ואתייחס לכל אחת מהסיבות שהועלו בפוסט שלו (אל דאגה, לא צריך ידע טכנולוגי. הציטוטים הם תמצות שלי):
"חסימת אתרים מאובטחים תציג הודעת שגיאה בדפדפן שתצריך כמה קליקים וכן תגרום לאנשים להקל ראש בהתראות אבטחה"
התראת האבטחה היא חובה, כי מתבצעת כאן הפנייה למקום שהגולש לא התכוון והדפדפן צריך להזהיר על כך. ואכן הגולש ללא אמור להקל ראש, ועליו לקחת אחריות האם להמשיך או לא. האם זה יגרום לאנשים רגילים לא להתייחס לשגיאות דפדפן? לא. רוב מכריע של הגולשים לא יתקלו בהודעות הללו. (רן, לא יתקשרו אליך באמצע הלילה לשאול מה עושים!!)
—-
"אתרים מסויימים מודיעים לדפדפן שלא לאפשר גישה אם יש בעיית אבטחה, כך שלא יהיה ניתן להגיע לדף הזנת הקוד"
למקרה הזה אפשר לספק דף של חברת האינטרנט שמאפשר להזין כל כתובת חסומה כדי לפתוח אותה. אל דאגה זה לא "ישאר חסום לעולם, ללא יכולת פתיחה".
—
"אם הורה יקיש את הקוד זה יעביר גם את המחשב של הילדים למסלול הפתוח"
איזה יופי! המחוקק לא הדיר אותנו לחלוטין מאחריות הורית. לא יאומן, המחוקק רוצה שההורה יחליט האם הוא מעוניין לגלוש לאתרים מסויימים מתוך ידיעה שכעת גם ילדיו יוכלו. במילים אחרות: אין דוגמה אישית ואחריות הורית יותר מזה.
—
"אנשים יצטרכו להקליד את תעודת הזהות כל פעם שמשנים IP":
לא. ברוב מכריע של המציאות לא יהיה בכך צורך. רוב גולשי האינטרנט ברוב שעות היום אינם גולשים לתכנים שנויים במחלוקת. כמו כן אצל רוב האנשים, הIP לא משתנה כל יום או יומיים.
—
"אדם שקיבל IP שנפתח תהיה לו גלישה חופשית"
איזה כיף! אפשר לגלוש ח-ו-פ-ש-י, או במילים אחרות, לא קרה כלום. כיון שלא מדובר בצנזורה או איסור גלישה, אזי החוק והיישום שלו לא מתכוונים לכסות כל מקרה. והמחוקק לא מתכוון להגן על מקרי קצה.
—
(קצת טכנולוגיה)
"שרת הDNS יוכל לזהות את הגולש רק לפי IP וזה יאט את התגובה"
יש לזה כמה פתרונות, הפיתרון הטיפש הוא לחזק את מערך שרתי הDNS, בכל זאת הקציבו כ60 מליון ש"ח עבור החוק. אבל אפשר גם להעביר כל לקוח שפתח אי פעם אתר חסום – לשרת DNS אחר (יתכן ויהיה צורך בחידוש ההתחברות לאינטרנט באופן חד פעמי). כך ששרת הDNS הרגיל של ספק האינטרנט כלל לא יבצע בדיקת IP. ורק אלו שפותחים לפעמים אתרים חסומים יעבדו מול שרת DNS שמבצע בדיקות. כך שעבור רוב מכריע של האנשים לא תהיה לבדיקה הזו כל משמעות.
—
"בעתיד, תוטמע מערכת DNSSEC בשרתים רבים ותמנע מניפולציה בשרתי DNS"
הDNSSEC נועד בראש ובראשונה לספק הגנה על שרת הDNS עצמו כדי שהוא יהיה בטוח שקיבל ומגיש תשובה ממקור אמין. לא בדקתי לעומק, אבל לא ראיתי שיש תוכניות לעתיד הקרוב שהדפדפן עצמו יאמת כל תשובת DNS – כי אז האינטרנט באמת יהיה איטי וככל שהשרת גבוה יותר בהיררכיה יפול עליו עומס בלתי אפשרי. כך שכרגע אפשר להסתמך על כך שהדפדפן יתן אמון בתשובת השרת.
ואם זה יגיע למצב שגם הדפדפן מאמת? אולי יבטלו את חוק הסינון!
(סיום טכנולוגיה)
—
"יש סיבה שאף מדינה לא בחרה בפתרון המוזר שחבר הכנסת מיקי זוהר הגה ממוחו הקודח"
הסיבה שאין במדינות פיתרון "מוזר" של הזנת קוד, היא בגלל שרוב המדינות הן קיצוניות לכאן או לכאן, מצד אחד יש את המדינות הקומוניסטיות והדיקטטורות שחוסמות/מצנזרות/עוקבות אחרי הגולשים. ומצד שני המדינות המתירניות שמתירות הכל. (חוץ מהדלפת סודות פוליטיים בויקיליקס…).
ההצעה להזין קוד היא למעשה הצעה מאוזנת מאוד. מצד אחד חופש גלישה, ללא מעקב, ללא צנזור, ללא חסימה ממשית. ומצד שני הצבת תמרורי "סכנה בדרך". בעיני זו ההצעה המוזרה הזו היא מאוד יפה, והיא מתאימה מאוד לגישה היהודית שמשתדלת לאזן בתחומי החיים השונים. לא להיות מתירן ולא להיות אירן.
עד כאן בנושא הטכנולוגי.
לגבי אחריות ההורים או הממשלה
ראיתי שהתוקפים האידיאולוגים לא נחו, ועדיין טוענים שהממשלה לא אמורה להתערב. ואילו הורים שרוצים לסנן את האינטרנט שיתכבדו להשתמש במגוון כלי הסינון הקיימים בשוק. אך המחוקק לא אמור להתערב בנושא. ובמיוחד הם מתלוננים על אלו שביום יום הם ליברלים (כלכלית ושלטונית) ודורשים צמצום ההתערבות הממשלתית בחיי האזרח, ופתאום "קופץ להם השד הדתי".
אז קודם כל אני רוצה להזכיר שההצעה הראשונה של מיקי זוהר, היתה ברוח הליכוד הליברלית, שהממשלה לא תכפה דבר על האזרח, אלא תציע תמריצים לספקי האינטרנט שיקדמו את מודעות הציבור לאפשרות הסינון. (תגמול של 30 אג' לכל לקוח שעבר לחבילה הסגורה). ירצו הספקים יקדמו, לא ירצו לא יקדמו.
וכעת, אחרי שדחו את כל הנסיונות שלו להציע חוק עדין, נראה לי שהוא איבד את הבלמים והוא מציע הצעות שגם בעיני הן הזויות – להעביר את מרשם האוכלוסין לספקיות, וכן הקמת וועדה שתקבע פרטנית מה נחשב לתוכן שיש להתריע עליו.
אז איפה עובר קו הגבול? מתי לגיטימי שהממשלה תתערב ומתי לא?
לצערי אני לא יכול לטעון שיש כללים מוגדרים. אבל בגישה הליברלית יש כללים מכוונים. ואחרי שאפרט – אפשר לבחון על פיהם את הצעת החוק לסנקציות נגד הורים שלא מחסנים, והצעת חוק הסינון בגירסתו הראשונית. אני חושב שמי שמסכים לסנקציות נגד הורים שלא מחסנים, עשוי להסכים גם לתמרור אזהרה במקום שההורים לא מסננים.
הכללים המכוונים:
1. לטובת כלל הציבור. (ולא לטובת קבוצת לחץ)
2. בלי אלימות. (התערבות שלא דורשת עונש לעובר על החוק)
3. כשהאזרחים לא יכולים לפתור את הבעיה לבד .
4. מבלי לתחוב את היד לכיס האזרח. (זכות הקנין)
5. ללא ניהול ותשתית ממשלתית (שוק חופשי)
6. האם החוק יבצע שינוי משמעותי.
אפשר להוסיף עוד. אבל הרעיון ברור. לצמצם התערבות ממשלתית ככל הניתן.
וכעת נבחן מה קורה בהצעת החוק לסנקציות נגד הורים שלא מחסנים.
מדובר בהצעה לפיה הורים שלא יחסנו את הילדים יוזמנו למפגש הסבר ושכנוע, ואם עדיין יסרבו – הילדים יורחקו מבית הספר, ואם עדיין יסרבו – ישללו מהם נקודות זיכוי מס, כלומר יגבו מהם יותר מיסים.
1. לטובת כלל הציבור? כן. החוק לא נועד לנצל את הציבור והמדינה לצרכי קבוצת לחץ כלשהי.
2. בלי אלימות? בערך. אין בהצעה עונש מאסר. אבל הרחקה מבית הספר, היא כנראה גם בכוח מול הורים שיתעקשו להכניס את הילד.
3. כשאזרחים לא יכולים לפתור לבד? כן. אין לאנשים פרטיים דרך לגרום ל"חיסון העדר", ובוודאי שאין לילד איך להתגונן מהמחלה.
4. מבלי לתחוב את היד לכיס האזרח? לא ממש. צריך לממן את כל המערכת שתעקוב, תזמן, תשכנע, תוודא שילד מורחק וכו'. וכן הורים שבוחרים לא לחסן – יחוייבו עקב כך במס הכנסה גבוה יותר.
5. ללא ניהול ממשלתי? בערך. קופות החולים / טיפות חלב / בתי הספר. מי שלא יטפל בנושא, יהיה גוף כמעט ממשלתי. זה אומר שלא תהיה כל כך תחרות לטובת האזרח.
6. האם החוק יבצע שינוי משמעותי? חלקית. מי שהקפיד לא להתחסן, הם הגרעין הקשה של כופרי הרפואה הקונבנציונלית, וברגע שהם חולים הם מדביקים את כל אלו שעדיין לא התחסנו לא מתוך סירוב, תינוקות, וילדים שעדיין לא קיבלו את המנה השניה. ומדובר באנשים שפחות נשמעים לסנקציות מהסוג הזה. כמו כן לא ברור יחסו של החוק המוצע לבתי הספר הפרטיים.
ומה לגבי חוק סינון האינטרנט?! אז שוב, בגרסתו האחרונה, הוא הרבה פחות אטרקטיבי מבחינה ליברלית. ולמעשה בצורתו הזו של העצמת הכוח הממשלתי – אני לא רואה דרך ליברלית שתאפשר לו קיום.
אבל ביחס להצעה הראשונה – הוא שומר על מינימום התערבות, בדומה לחוק לעידוד חיסונים.
1. לטובת כלל הציבור? כן. החוק לא נועד לנצל את הציבור והמדינה לצרכי קבוצת לחץ כלשהי.
2. בלי אלימות? כן. אין בהצעה עונש מאסר או הפעלת כוח.
3. כשאזרחים לא יכולים לפתור לבד? כן. החוק נועד עבור ילדים שההורים לא דאגו להם, והם לא יכולים לדאוג לעצמם.
4. מבלי לתחוב את היד לכיס האזרח? כמעט. 30 אג' ללקוח – גם אם נתייחס לכלל אזרחי ישראל (בעוד שחיבור ביתי משמש את כל בני הבית, ורק 70% מחוברים לרשת וכו') מדובר בכ2 מליון ש"ח לשנה. שזה סכום זניח מבחינה תקציבית.
5. ללא ניהול ממשלתי? כן. ספקי האינטרנט הם גופים פרטיים, ויהיה להם אינטרס תחרותי, לאפשר לאנשים לעבור בקלות ולגלוש במהירות.
6. האם החוק יבצע שינוי משמעותי? חלקית. גם כאן יש גרעין קשה שלא מעונין בתמרורי אזהרה ולכן יעקפו את החוק די בקלות. אבל מבחינת האנשים שעד היום לא טרחו לסנן את האינטרנט, והילדים גלשו להם תרתי משמע, מבחינתם יהיה פה שינוי מהותי.
סיכום
1 .לחוק יש מגבלות טכנולוגיות ומקרי קצה שבהם הוא לא יפעל, אך ביום יום הוא עונה לצורך של רוב מכריע של המשתמשים.
2. החוק בגירסתו הראשונית מהוה התערבות ממשלתית מינימלית במקום הורים שלא מסננים, ובדומה להתערבות במקום הורים שלא מחסנים.
