הפוסט הראשון הוא הקדמה לנושא, להבין את מאזן הכוחות והשיקולים.
ובכן, למה בעצם גדולי הדור החרדים מתערבים בבחירות? במשך הדורות, ועד היום אצל החרדים בחו"ל, קשרי הקהילה מול הממשלה התקיימו באמצעות עסקנים.
ולכן צריך לחדד את ההבדל בין ההשתתפות החרדית בבחירות לשלטון במדינת ישראל, לבין ההשתתפות החרדית בבחירות בשאר העולם.
עלינו להיזכר קודם כל שצורת השלטון הזו של אנשים שנבחרים בידי הציבור, היא צורת שלטון טריה במחוזותינו. ומדובר באתגר גדול, משום שצריך ליצור איזון בין הרצון ליצור הסכמה בין רוב האזרחים לבין הרצון לשמור על חופש וזכויות הפרט, וצריך לגשר בין עוצמת השלטון לבין עוצמת הדת, בין שלטון נבחרי העם לבין שלטון החוק. בין עריצות הרוב, להגנה על המיעוט. ובכל המדינות הדמוקרטיות, המתח קיים והמרכיבים השונים רבים ביניהם מי ישלוט. עוד לא נמצאה הנוסחה המושלמת.
איפה היהדות בכל הסיפור הזה? ואיפה אנחנו החרדים בכל הסיפור הזה?
החרדים בדרך כלל מסתפקים בנציג שיגן עליהם כמיעוט
מצד אחד גם אנחנו, החרדים, הננו אזרחים שרוצים ייצוג בשלטון. מצד שני אנחנו מעטים, ולכן בדרך כלל נזדקק להגנה כמיעוט. מצד שלישי, אנחנו לא רק מעטים, אלא גם מתבדלים, ולא מנסים להיטמע כאחד האזרחים, ולכן אנחנו לא רק זקוקים להגנת מיעוט, אלא מבחינה מסויימת, אנחנו דורשים זכויות וכללים ייחודים. לדוגמה, פטור מלימודי ליבה כאן בארץ, ופטור מלימודי האבולוציה וחינוך מיני באנגליה.
השאלה היא איך עושים זאת. איך אפשר להיות מיעוט, בדלני, ובעל זכויות שונות?
בזמנים שהשלטון היה בידי מלכים ומושלים, הפיתרון היה הרבה חנופה ושוחד כדי שהמלך יסכים לצרכים היהודיים הייחודים. בשיטה הדמוקרטית-הייצוגית לא משלמים בכסף, אלא בקולות. אז ברוב ארצות תבל, החרדים פחות מתעניינים בניהול המדינה עצמה, ובדרך כלל עסקני המקום יוצרים קשרים עם בעלי השפעה, וכל עוד זה טוב לאינטרסים – אפילו לא משנה מהן דעותיהם הפוליטיות, ומציעים להם עיסקה פשוטה, "שמור לי ואשמור לך", אתם תייצגו את האינטרסים שלנו, ואנחנו נודיע לכל אנשי הקהילות לתת לכם את קולנו.
עד כאן הכל טוב ויפה. למי שחושב שזה טוב ויפה.
ומה קורה בארץ ישראל?! פה נחלקו הדעות מחלוקת עמוקה.
במדינת ישראל, זה כבר לא רק נושא של הגנת המיעוט
כיון שזו מדינת היהודים – החרדים כבר לא עומדים מן הצד, כביכול הם סתם מיעוט אורח. הפעם מדובר ביהודים, במדינה יהודית, ועל אף שהיא חילונית, רוב החרדים חשים חלק ממנה. (בשונה מהמיעוט, בני קהילות סאטמר ונטורי קרתא שהם אנטי-ציוניים), ופה כבר מאוד משנה לחרדים מה טוב למדינה ומה רע. החילונים לא יודעים, אבל תחושת הערבות שהחרדים חשים עבורם, היא תחושה עמוקה מאוד, בלתי ניתנת לתיאור. חרדים יתרמו כוחות, זמן, וכסף על מנת לדאוג לגחלת היהדות של היהודי והמדינה החילונית. זו דאגה של בני משפחה, מתוך רצון, כנות ואמונה, שאם החילוני ישמור על יהדותו, הוא יהיה מאושר יותר, והמדינה תצליח יותר. יהיו לו חיים טובים יותר, כאן בעולם הזה, ושם לעולם הבא.
הבדל נוסף, כיון שזו מדינה קטנה – החרדים יכולים לשלוח נציגים משלהם, ואין צורך להסתמך על נציג זר כשאפשר לשלוח את הנציגים החרדים בכבודם ובעצמם שייצגו את האינטרסים החרדיים, וירקחו עסקאות פוליטיות מתוך הממשלה ובית הנבחרים מבפנים.
כך שכאן במדינת ישראל, החרדים מתייחסים לבחירות בשני מישורים שונים ונפרדים לחלוטין. הדיון האחד עוסק בשאלה כיצד החרדים יכולים להשפיע על צביון המדינה ואזרחיה – מתוך אכפתיות לטובת המדינה ואזרחיה. והדיון השני עוסק בשאלה הרגילה, כיצד החרדים יכולים למקסם את היכולת להגן על עצמם כמיעוט, להתבדל ולדרוש זכויות ייחודיות.
רבני ישראל עסקו בעיקר בשאלה היהודית
גדולי הדור ורבני הדור, שנדרשו לסוגיה, ועסקו בנושא הבחירות מבחינה תורנית. בין אם הכריעו שלא להשתתף בבחירות בכלל, ובין אם הכריעו להשתתף. בין הרבנים החרדים שהכריעו להצביע לאגודת ישראל, דגל התורה, ש"ס או יחד, ובין הרבנים הדתיים שהכריעו להצביע לאיחוד הלאומי, או לעוצמה יהודית. למיטב ידיעתי, עסקו כולם בדיון הראשון והחשוב באמת, כיצד החרדים והיהדות יכולים לדאוג לטובת המדינה והאזרחים, שהשבת, הכשרות והנישואים יביאו לשגשוג רוחני של העם היהודי.
בחו"ל, מרכז הדיון הוא בדרך כלל הדיון השני, של הישגים פוליטיים בעלמא והצורך בקשר עם השלטונות, ולכן משאירים את עיקר הדיון לעסקנים שירקחו עסקאות. כאן בארץ ישראל, שמרכז הדיון הוא הדיון היהודי, גדולי ורבני הדור עוסקים בנושא בכבודם ובעצמם בכל כובד משקלם.
עד כאן הכל טוב ויפה למי שבעיניו זה טוב ויפה.
איך זה אם כן שקמים פתאום חרדים שמשאירים את כל זה מאחוריהם לטובת מפלגות אחרות?! על כך בחלק ב'.
