על ישראלים, ובמיוחד על יהודים, מקובל לומר שלכל אחד יש דעה בכל זמן על כל נושא. וזה מתבטא בעיקר בתקופת הבחירות ובתקופת מלחמות. כשגם האמוציות מצטרפות לחגיגה, ולכל אחד ברור מי הכי טוב לישראל ומי הכי גרוע, ומה צריך לעשות כדי לנצח וכו'.
ועכשיו ש"זכינו" לשניהם יחד, בחירות ומלחמות יחד, זה זמן טוב לחדד לעצמנו, מה אנחנו חושבים בנושאי הליבה הישראלים.
עקרונית, רצוי להימנע מתיוגים של ימין ושמאל, כי הדבר הנכון הוא לדון בכל נושא לגופו, אדם יכול להיות בעד החזרת יו"ש מצד אחד ומצד שני לטעון שבעת מלחמה צריך "לכתוש להם את הצורה" ומצד שלישי לתת ביטוח לאומי למסתננים ומהגרי עבודה ומצד רביעי צריך לתת למחבלים "עונש מוות" האם הוא ימני או שמאלני? או שבגלל שהוא מחזיק בדעות של ימין ושמאל אז הוא הופך למרכז?!
אבל בפועל אפשר ליצור סוג של מכנה משותף לרעיונות שבאים מהצד הימני של המפה לעומת הצד השמאלי. הצד הימני מאופיין יותר בחשיבה מסורתית להמשיך את הקיים, ולראות במצב הקיים כמשהו מספיק טוב, ולצד זאת להטיל אחריות אישית על האזרחים עצמם. והצד השמאלי מאופיין יותר בביקורתיות על הקיים. ושאיפה למצב אוטופי מושלם שבו כולם נהנים ולא חסרים. וכדי להוציא את הרעיונות לפועל, צריך ממשלה חזקה שתדאג ל"שיוויון חירות וצדק".
לשם המבדק העצמי אפשר לדון בנושאים הבאים, ולזהות לאיזה צד במפה אנחנו משתייכים.
אני והעם/מדינה שלי
איך אני מתייחס למדינה שלי לעומת העולם, האם לדעתי העם שלי טוב יותר מעמים אחרים? האם צריך לגרש את המסתננים מאפריקה? האם אעדיף תוצרת ישראל? האם יש לי בעיה שמדינת ישראל תתקוף ערבים בניגוד לחוק הבינלאומי? האם ישראל צריכה להיות מדינת היהודים (חוק הלאום)?
הצד השמאלי של המפה גורס שכל האנשים שווים ולכן גבולות בין מדינות סתם מסכסכים בין אנשים. ומבחינתם, המדינה צריכה להיות פתוחה לכל אדם באשר הוא. בצד הימני של המפה, רואים במבנים החברתיים הטבעיים כגון משפחה, קהילה ועם – מבנים חברתיים טבעיים טובים. ולכן ככל שאדם נאמן יותר לעם והמדינה שלו – הוא משוייך יותר לצד הימני של המפה.
הבדל זה הוא אחד ההבדלים המסבירים למה החרדים והדתיים נחשבים לרוב כימניים, כי האמונה בייחוד העם היהודי וקדושת הארץ היא בבסיס האמונה היהודית.
עמדה כלכלית
האם לדעתי עדיף שהכלכלה תהיה חופשית, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, או שהממשלה צריכה להתערב ולהטיל מגבלות בשם ה"צדק והשוויון".
לדוגמה, האם צריך להטיל מיסים כבדים על העשירים? האם צריך לקבוע מחירים למוצרי בסיס כמו לחם וחלב? האם הממשלה צריכה לקבוע איזה קרקעות להוציא לשיווק? האם צריך לאסור הפעלת עסק בלי רישיון ואישורים ממגוון רשויות? האם צריך לעודד תחרות?
ככל שאדם מעדיף שהשוק יהיה חופשי זה אומר שהוא נותן אמון בבני האדם שיתנהלו בשוק החופשי בצורה הגונה, ומתוך בחירה. ואם יש מקרים שנראים לנו עיוות כגון אפליית שכר – זה מלמד שמאחורי הקלעים יש סיבה אמיתית להבדלי השכר, אחרת זה לא היה קורה. כך, שהממשלה צריכה בעיקר לקבוע כללי שוק, אך התערבות ממש תבוא רק במקרי עושק וגניבה. וזה משייך אותו לצד הימני של המפה. לעומת זאת מי שרוצה שהממשלה תנהל ותפקח על כל תחום – זה אומר שהוא לא נותן אמון בבני אדם, ולכן נדרשת ממשלה שתנהל ותכוון את האנשים בכמה למכור קילו מלח, ואיזה סוג תנור צריך לקנות כדי להפעיל קונדיטוריה . שזו העמדה של הצד השמאלי של המפה.
גם מבחינה זו החרדים נחשבים לימניים, בעד שוק חופשי, ומינימום מיסים. כיון שבמשך אלפי השנים הורגלנו להתנהלות פנימית ללא עזרת הממשלה, ומבלי להזדקק ל"ערכאות של גויים". ומבחינת מיסוי לטובת החברה, הרי יש את הלכות צדקה ומעשרות שמייתרות חלק גדול מהצורך במיסים.
ערכים חברתיים
האם אני בעד פמיניזם? האם לדעתי יש תפקיד שונה לגבר ולאשה? ומה לדעתי צריך להיות היחס לנכים? אפליה עדתית? היחס לאכילת בשר? ניסויים בבעלי חיים? איכות הסביבה?
בצד השמאלי של המפה, רואים במצב הקיים שבו יש הרבה הבדלים בין אנשים על רקע דת, גזע, מגדר, נכות, ועוד. וכן המצב שבו יש הבדלים ביחס בין בני אדם לבעלי חיים, כמשהו רע שצריך לבער מן העולם. ולכן נמצא בצד השמאלי שאיפה לביטול הבדלים בין בני האדם לבין עצמם, ובין בני האדם לבעלי חיים. לכן הקומוניסטים אסרו את הדת, ולכן בצד השמאלי יש הרבה פעילות לשוויון האשה, מחאת נכים, צער בעלי חיים ועוד.
בצד הימני לעומת זאת, גורסים שאכן שוויון הוא ערך ראוי. אבל הוא לא מציאותי כרגע. בימות המשיח, כל הנכים ירפאו, ואריה כבקר יאכל תבן, ואם האריה כך, אולי גם בני האדם כבר לא יאכלו בשר. וגם בתורה רואים שעליונות הגבר זה במצב של קללה, אבל במצב של "אדם הראשון לפני החטא" הגבר והאשה היו שווים. אבל גם מימין ומשמאל מסכימים שהמציאות היא לא כזו. אז בוודאי שאפשר לקדם כבר עכשיו כמה שיותר. וראוי לעסוק בזה, אבל לא לוקחים את זה למקום קיצוני של להכריח גברים ונשים להתערבב ללא מחיצה. או לדאוג כמו בזמן הקומניזם שאף אחד לא יהיה דתי.
וכמובן שגם מבחינה זו, החרדים נחשבים לימניים, כיון שרואים בסדרים הקיימים "הכרח לא יגונה". שאפשר לשפר, אך לא לבצע מהפכה.
חוק וממשל
האם הממשלה צריכה לנהל "מאגר ביומטרי" עם פרטי זיהוי פנים של כל האזרחים? להתנות ייבוא תרופות ברישום בפנקסי משרד הבריאות? לכפות חינוך חובה ולימודי ליבה? לאסור על מכירת אלכוהול בלילה, ולרדוף אחרי אנשים שמוכרים קנאביס? האם הממשלה צריכה להתעלם מבג"צ שמתערב בחוקים?
בצד הימני של המפה, מטילים את מירב האחריות על האזרח. ולכן, עקרונית אפשר לייבא כל דבר בין אם זה מכשיר חשמלי, תרופה, או חמאה. וזה לא באחריות פקידי המדינה, ולא נדרש כל אישור או חתימה מהם. יתירה מזו, הצד הימני מטיל ספק ביכולת הממשלה לנהל את כל מרחבי החיים בצורה נכונה ויעילה.
אבל כיון שיש מוצרים מסוכנים ובעייתיים כגון נפצים, תוצרת חקלאית שנגועה במחלות, תכשירי טיפוח עם חומרים מסוכנים ועוד, שמהוים סכנה בין אדם לחברו – לכן נדרש להגביל בחוק את תחום היבוא, כחלק מתפקיד הממשלה להגן על ביטחון האזרחים. אבל השאיפה היא לאפשר לאזרח את מקסימום החופש. בתחום היבוא זה מתבטא בכך שאפשר להסתמך על גופים רציניים אחרים שכבר בדקו את המוצר. לדוגמה תרופות שאושרו לשיווק בארה"ב, מכשיר חשמלי בעל תקן אירופאי וכדומה. וכך גם לגבי חינוך חובה, ושאר המגבלות. הגישה צריכה להיות גישה של חירות האזרח. עם מינימום רגולציה בכדי למנוע נזקים ציבוריים.
לעומת זאת בצד השמאלי, רואים בממשלה כגורם אחראי על מימוש האוטופיה, ולשם כך הממשלה צריכה לחנך את הציבור, ולהדריך אותו על כל צעד ושעל. ההבדל הזה גם מסביר למה בצד השמאלי דורשים מראש הממשלה קודם כל ניקיון כפיים, ופחות יכולת לנהל מדינה. כי מבחינתם, ראש הממשלה כמי שעומד בראש מערכת חינוך האזרחים – הוא "גדול הדור" או בלשון הקומוניסטים "שמש העמים". לאורו כולם ילכו, ואליו כולם יסגדו. בצד הימני מעדיפים להתייחס לראש הממשלה, כמנכ"ל שצריך להוכיח יכולת לנהל את העסק. ולא תולים בו ציפיות של דמות לחיקוי.
מבחינה חרדית, כפי שהוזכר בנושא הכלכלי, החרדים שייכים לצד הימני, וזאת כתוצאה של אלפי שנים בלי ממשל וחוקים בכפיה על ידי שוטרים ועונשים פיזיים. ומצד שני חווינו גם חווינו את שפלות השלטונות בכל הדורות, ולכן החרדים מביעים מעט מאוד אמון בממשלה, או בבג"צ. אז כן, צריך חוק וממשל, ואפילו צריך "להתפלל לשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" אבל זה לא אומר שהממשלה צריכה להחזיק "מאגר ביומטרי" שמעניק יכולת לעקוב אחרי אזרחים באמצעות מצלמות וידאו.
ביטחון וטרור
האם צריך לנסות משא ומתן עם הפלסטינים? להעניש מחבלים בעונש מוות? לחקור חשודים תחת עינויים? להעניש את משפחת המחבל על ידי הריסת הבית שלהם? להעניש קולקטיבית את כלל האוכלוסיה על ידי חסימת כבישים וצירים משותפים?
בצד השמאלי של המפה, שואפים לאוטופיה. במצב אוטופי, אפשר לדבר עם לוחמי ג'יהאד איסלמיים ולסמוך על מילה שלהם. במצב אוטופי, המחבל שרצח אנשים ישב בכלא ויחזור בתשובה ויצא משם כבשה תמימה, במצב אוטופי אם חשוד אומר שלא תכנן לבצע פיגוע אז כנראה שהוא דובר אמת. במצב אוטופי, מחבל הוא יוצא דופן בחברה שלו, ניתן לסמוך על המשפחה שאילו ידעו משהו היו מונעים את את המחבל מלבצע את זממו, וכמובן היו מעדכנים את כוחות הביטחון. במצב אוטופי, בני הכפר והעיר של המחבל מוקיעים אותו ואת מעשיו ולכן אין להם שום קשר אליו. ואין שום סיבה להעניש אותם על דבר שלא קשור אליהם.
בצד הימני מכירים במציאות. והמציאות לא כל כך נעימה. וכל מה שתואר לעיל לא נכון. ולכן שואפים להכניע את הג'יהאד בעוצמה עד שיוותרו על החלום של פלסטין "מהים ועד הירדן". ומבינים שמחבל בכלא נשאר מחבל שמנסה להפעיל טרור מתוך הכלא וחי על חשבוננו, הקרבנות שלו. ומבינים ששנאת יהודים היא משהו שמגיע כחינוך כולל על ידי המשפחה והסביבה. ומות המחבל היא מבחינתם מותו של שהיד שהקריב את עצמו למען המטרה הקדושה. ולכן, כפרים שנערי בית ספר מיידים שם אבנים ובקבוקי תבערה, הם כפרים שראויים לענישה קולקטיבית.
ומבחינה זו, החרדים גדלו על הכרה גדולה במציאות האנטישמית ועשיו ששונא ליעקב.
דת ומדינה
האם המדינה צריכה לתקצב בנושאים דתיים? האם המדינה צריכה להתנהל על פי הלכה? האם המדינה צריכה לקבוע מיהו יהודי? והאם עדיף לתת צדקה או ביטוח לאומי?
בצד הימני של המפה מכבדים את המסורת, גם מי שאינם שומרים אותה ביום יום. ולכן גם אם יש התנגדות כללית לתקציבי מדינה, עדיין במקום שמתקצבים כל כך הרבה נושאים שאינם הכרחיים, אפשר גם לתת קצת לתרבות היהודית העתיקה, הלא היא ישיבה בבית המדרש. ולנושאי דת נוספים. כמו כן, המדינה יכולה לשמור על יהדות בפרהסיה, ולתת לרבנים לקבוע מיהו יהודי.
בצד השמאלי של המפה, רואים בדת גורם שמפריד בין בני אדם, ותקציבים לדת הם אפליה והטבה ששמורה לדתיים בלבד, ללא תועלת לשאר הציבור. וכמובן שהמדינה לא צריכה להיות תלויה ברבנים או להבדיל בין חרדים לרפורמים. ולכן מתנגדים לכל קשר בין המדינה והדת.
בנושא זה, החרדים נמצאים במצוקה קשה. אפשר לומר שזו מצוקה המלווה אותנו מיום קום המדינה. כי בנושא הזה "אין לנו מסורת", אנחנו לא יודעים איך להתנהל במצב כזה של מדינה יהודית וחילונית שמערימה קשיים על שמירת הדת בצורה חופשית. וכנראה ידרשו עוד כמה שנים טובות כדי להגיע להכרעה של ניתוק בין הדת למדינה. לחזור לימי האוטונומיה היהודית במרחב שאינו שומר תורה ומצוות.
—-
הנושאים עד כאן הם רק אזכורים קצרים לדיונים מורכבים יותר וכבדי משקל. אבל אפשר להבין מהם שבכל היבטי החיים הציבוריים ניתן לקיים גישה עקבית מצד ימין, וגישה עקבית מצד שמאל. ומשפטים כמו 'אין ימין ואין שמאל' הם שטות מוחלטת. שרק מי שאין לו ערכים ועקרונות מגובשים יכול לטעון כך.
האתגר הגדול הוא, להעמיק בהם ולגבש השקפת עולם עקבית. כי כיום אפשר למצוא הרבה זגזוג בין תמיכה בשוק חופשי והפחתת נטל המיסים, לצד דרישת תקציבים ותוכניות "חינם" מהממשלה – שמשמעותם עוד מיסים. וכן זגזוג בין תמיכה בחירות האזרח שלא להתגייס לצה"ל לבין תמיכה בכפיית ההלכה על מי שאינו חפץ בה באמצעות הממשלה.
