השתתפתי הערב במפגש הקבוצות הליברליות בליכוד, ובהן קבוצת הליברלים החרדים – עם המוביל הראשי של הכלכלה החופשית בישראל, הלא הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ויצאתי עם תחושה מאוד קשה.
ביבי דיבר על שלושה מרכיבים מרכזיים הנדרשים כדי להוביל את המדינה במעלה ההישגים:
1. הבנה עמוקה בתחום שפועלים בו
2. להט ותשוקה פנימית להוביל את ההתקדמות
3. כוח ועוצמה בתוך הממשלה וכן כלפי העולם
מה הבעיה? הבעיה היא שהוא דיבר מול קהל מעולם היזמות והעשייה. שכל אחד חווה את הצרכים הללו על בשרו, היו שם אנשים ממגוון תחומי העשיה החופשית, בתחומי ההייטק, עריכת דין, רפואה, ראיית חשבון, שוק ההון, ספרים, פעילות חברתית ועוד. כל אחד מבין בתחומו, יש בו את הלהט, והוא מבין את הצורך בעוצמה להובלת תהליכים.
אבל איך אפשר להעביר את המסר לציבור הרחב?!
ככל שאני מדבר עם אנשים שאינם מתעניינים גדולים בתחום הפוליטי, או לחילופין לא יזמו והובילו תהליכים. אני נתקל באדישות. חלק מהאדישות היא מסוג "מה זה משנה אם זה ביבי או גנץ", וחלק באים עם בטן מלאה נגד ביבי ה"נהנתן והמושחת".
אני חושב שהיו שם באולם אנרגיות עוצמתיות של ליברליות. אבל מדובר יהיה בהשפעה מאוד מוגבלת המיועדת לחסידי השוק החופשי.
האנשים שמתקשרים לחו"ל במחירי רצפה, או משלמים עשירית ממה ששלמו על חבילת הסלולר. אנשים שיוצאים לחו"ל במחירי רצפה, או אנשים שמזמינים מחו"ל ערימות של מוצרים וחבילות. כל אלו שוכחים שהמהפכה הזו היא תוצאה של פתיחת השוק לתחרות. הסרת רגולוציות וקידום השוק החופשי. ואז הם שמים בקלפי את לפיד-גנץ. צמד של חסרי הבנה, להט, ועוצמה.
ביבי רואה קדימה עשר שנים. בכל תחום שהוא נוגע בו. כך זה היה עם קיצוץ קצבאות הילדים, וכך זה היה עם עולם הסייבר שהוא קידם באובססיה. וכך זה בעשור האחרון כשהוא מקדם בריתות והסכמי סחר עם כל קצוות תבל. וכעת לדוגמה, במקום להילחם עם הסתדרות המורים והמל"ג כדי לקדם את החינוך בארץ – הוא רמז לקידום השקעה בחינוך אינטרנטי שבעשור הבא ייתר חלק גדול מהמוסדות הנעולים בפני קידמה ויעילות.
אני יכול להאריך ולפרט מתוך הנאום והשיח עם הקהל. אבל אם בסוף אני מצליח לשכנע רק את המשוכנעים. זה אומר שהאמוציות משחקות כאן הרבה יותר מהשכל והשיקול הקר. מדינת ישראל מתקדמת כיום כמעט בכל פרמטר אפשרי. וזה לא קורה מעצמו. אבל בסופו של יום, כשאנשים לא מבינים את זה, והכוח מתפזר להרבה מפלגות. התוצאה היא בעיקר סחטנות של המפלגות הבינוניות, דוגמת כחלון שניהל כלכלה פופוליסטית והכניס את הקופה לגירעון.
יש הרבה שיקולים נגד בחירה בביבי. יש הרבה שיקולים בעד בחירה במפלגות אחרות.
אבל בפועל, כשצריך בתא הטייס, מומחה בעל וותק וניסיון. יש כרגע אדם אחד בלבד שמשלב את שני הסעיפים של הבנה עמוקה עם להט ותשוקה. אבל יש גם את הסעיף השלישי, שרק אנחנו יכולים לספק. את הכוח. את הקול שלנו בקלפי. לשים את כל השיקולים בצד לטובת ליכוד גדול.
