למה העולם האנושי נוטה לפיצולים, והעולם הטכנולוגי נוטה לאחדות?!

למה העולם האנושי נוטה לפיצולים, והעולם הטכנולוגי נוטה לאחדות?! (ואיך זה עוזר לנו להחליט בבחירות)

העולם הטבעי מבוסס על יצירת מוטציות ושינויים בין אדם לאדם, בין חיה לחיה ובין צמח לצמח. וזה לא רק שהמוטציות קורות בטעות, אלא שנישואים בין קרובים יוצרים פגמים גנטיים, כך שלמעשה הטבע "מחייב" אותנו להתגוון גנטית, וליצור אנשים "שפרצופיהם שונים ודעותיהם שונות".

כמו כן, העולם הטבעי מבוסס על יצירת התאמה והרמוניה בין כל היצורים החיים בסביבה. וכל אזור בעולם שונה מחברו, לכל פיסת אדמה יש את התכונות שלה. כמות השמש והלחות שהיא מקבלת בקיץ, וכמות הגשמים והקור שהיא מקבלת בחורף. כך שאותו צמח, בעל חי או אדם שיחיה במקום אחד לא ידמה לצמח, בעל חי, ואדם שחי במקום אחר.

אצלנו, בני האדם, זה משפיע על צורת החשיבה, עושר השפה, מרחבי היצירה, צבע העור, קירזול השיער, צלילי המוזיקה, הסבלנות, הדיכאון ושלל היבטי החיים. "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה, הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ" (ש. טשרניחובסקי)

ואפילו המוטציות הגנטיות באותו המקום – יוצרות שינויים מהותיים בין בני האדם. אם ניקח שני בני אדם ונבקש מהם לבצע פעולה כלשהי הם יבצעו אותה באופן שונה. ומכיון אחר, השתלת איבר מאדם למשנהו מקבלת דחיה מהגוף שמתייחס לאיבר החדש כגוף זר. וכך גם השפה שנבללת בין בני האדם בהתאם למקום המגורים שלהם.

== העולם הטכנולוגי שואף לאחדות ==

לעומת זאת, בעולם הטכנולוגי – ישנה שאיפה לאחדות וגלובליות, הרכבים, הטלפונים, המחשבים בכל העולם מבוססים פחות או יותר על אותם עקרונות. תיאורטית, היה ניתן להגיע למאות סוגי רכבים שפועלים באופנים שונים לחלוטין. וכן טלפונים שפועלים בתדרים שונים, ויודעים לתקשר רק עם טלפון אחר מאותה חברה (בדומה למכשירי קשר, ובעלי חיים שמתרבים רק עם בני מינם), וכן מחשבים שכל אחד מדבר בשפה משלו – ומבוסס על מימוש טכנולוגי שונה. אבל החשיבה הטכנולוגית לא נתנה לזה לקרות מתוך הבנה שחשוב שהכל יעבוד באותה גישה, והמחשבים ידברו באותה שפה. וזה מה שמאפשר את קיומו של הטלפון, האינטרנט, חיבורים אלחוטיים שונים.

אמנם היצרנים, בדרך כלל משיקולים מסחריים, דואגים לבדל בין מוצר למוצר אחר. אבל בדרך כלל מדובר ברמת העטיפה ולא בדרך פעולה שונה. יש אלפי דגמים של מצלמה דיגיטלית – אבל בסוף, כולם עובדים עם אותו סוג של כרטיס זיכרון דיגיטלי, ואותו פורמט תמונות, כי חברות שניסו להמציא כרטיסים שונים ופורמטים שונים של תמונות – גילו שאנשים לא רוצים לקנות את המכשיר שלהם.

וכך, במקום עשרות סוגי מטענים וחיבורים לטלפון – שואפים לחיבור מסוג אחד בלבד עם העברת חשמל אחידה מבחינת זרם ומתח הלא הוא הUSB. ובמקום עשרות או מאות מערכות הפעלה למחשבים – מתרכזים לשלושה מובילים. אם נקביל את זה לעולם האנושי, זה דומה למצב שבו כל המסעדות יכינו את אותם מאכלים באותו טעם בדיוק… וזה כמובן לא יקרה, כי טבע העולם הוא להתפצל. או כמו בתמונה, עשרות סוגי פרחים לא יקבלו את אותו "מטען", אלא כל פרח יהיה זקוק להשקיה וטיפול המתאימים לו אישית.

== המדינות שואפות לפיצול ==

ומה קורה בתחום המדינות? כל מדינה ממציאה לעצמה אופן פעולה שונה. גם בדברים שהם לא ענין פוליטי שמושפע מאופן החשיבה והבחירה של תושבי אותה מדינה. ניקח לדוגמה את נושא הדמוקרטיה והבחירות.

בכל מדינה יש כללים אחרים הקובעים איך בוחרים, האם לפי אזורים או לפי קולות, האם בחירה ישירה בראש ממשלה, או בחירת מפלגה. ראש ממשלה לעומת נשיא, ועוד. איך לנהל את הפרלמנט – כמות האנשים הנדרשים לנהל פרלמנט, כמות משרדי הממשלה, אחוז החסימה, וכו'.

בתוך המפלגות עצמן – יש כללים שונים על אופן בחירת האנשים בפריימריז. אינם דומים כללי הפריימריז של מפלגת הליכוד לכללי הפריימריז של מפלגת העבודה. כך שאי אפשר ליצור תוכנה לניהול פריימריז שתעבוד לפי אותם כללים.

לעומת זאת בעולם הטכנולוגי, אם כל רכב היה מבוסס על דלק מסוג שונה – לא היה אפשר להתנייד כמעט עם רכב, וזו הסיבה שמיזם ה"רכבים על סוללות" נחל כישלון, כיון שלא היו מספיק תחנות להחלפת סוללה, וממילא אנשים לא רצו להשתמש ברכבים האלו.

בעולם הטכנולוגי – אנשים דורשים שהדברים יעבדו בצורה אחידה. דווקא בכדי ליצור את בועת הגמישות שמאפשרת התאמה אישית. היכולת לבצע התאמה אישית מגיעה על בסיס של תשתיות אחידות. כל אתר אינטרנט נראה אחרת מחברו – אבל הוא בנוי על אותם תקנים, פרוטוקולים, ושפות תכנות. אחרת נצטרך "דפדפן" ייעודי לכל אתר.

וזה מה שקורה בחשיבה הנוקשה של מדינות, ערים ומפלגות – לכל אחת יש שפת ניהול משלה, תקני בניה משלה, תקני איכות מזון שונים, וכן הלאה.

בעקבות הטכנולוגיה – מדינות התחילו גם הן ליצור אחידות ביניהן.

ודוגמה מרתקת לכך היא המכולה, "קונטיינר" בלע"ז, שמיוצר בכל המדינות באותו גודל. וזה לא היה מובן מאליו, כי בכל מדינה אנשים יצרו לעצמם מכולות בגודל שונה. ואז גילו שזה גורם לבעיות קשות בסחר הבינלאומי. רוב המשלוחים בין מדינות הן באוניות ומשאיות, וברגע שהקונטיינרים בגודל שונה זה מקשה על כל תהליך ההובלה כך שהמכולה תתאים לגודל המשאית, מנופי הנמלים, וסידור הקונטיינרים באוניה.
ומשם הגיעו למסקנה הכל כך פשוטה שאפשר לייצר את אותו גודל מכולה בכל העולם.
התיאום הזה נראה לנו פשוט, אבל זה דומה למצב שבו כל יצרני המזון בעולם יחליטו על גודל אריזה אחידה, כך שכל שרשרת ההפצה, הסידור במדפי המרכולים, ובארונות המטבח יהיה אחיד. אנחנו מאוד רחוקים ממצב כזה.

== גם המדינות צריכות לשאוף לאחדות ==

אבל באמת שאין הצדקה לכך שבישראל תקן הבניה יהיה כך, ובאנגליה אחרת. יש אמנם מספר של פרמטרים שמצריכים התאמה לאקלים, סוג האדמה, הקירבה לבקע הסורי-אפריקני, ולצרכי הביטחון השונים, אבל לא מעבר לכך.

אז למה צריך מכון תקנים ישראלי שמעביר יבואנים בכמה מדורי גהינום בדרך לייבוא מכשירים שאושרו לשיווק במדינות מפותחות אחרות? ולמה נדרשו עשרות שנים עד שמדינת ישראל אישרה ייבוא תרופות אישי גם אם התרופה לא רשומה ב"פנקס התרופות הממלכתי" ועדיין נדרש תהליך בירוקרטי בנושא?

פה אנחנו מגיעים להבדל עמוק בין גישת הימין והחירות, לבין גישת השמאל והכפיה.

גישת החירות מצמצמת את חילוקי הדעות, כיון שכל אחד יכול להתאים לעצמו את הבועה שבה הוא חי. וזה יוצר דווקא אחדות – כי הויכוחים מצטמצמים למספר נושאים קטן. וברמה הציבורית. אפשר לשים לב לכך שגוש הימין איתן ומאוחד והחליף עד כה את ראשיו רק עם סיום תפקידם עקב זקנה. לעומת גישת השמאל שכופה את הדעה על הפרט, ומשכך מתרבים חילוקי הדעות על צעד ושעל, וכאן מגיע לידי ביטוי הטבע האנושי להתפצל שוב ושוב. (אגב, מבחינה זו, העולם הדתי, שכיום גם הוא מבוסס על גישת הכפיה, הוא דומה לשמאל וסובל מפיצולים פנימיים בלתי ניתנים לגישור)

ולכן הימין מבקש לשחרר אותנו מרגולציות מיותרות ואישורים שאינם הכרחיים, כדי לשחרר את האזרח מתלות, כך שאפשר לסמוך על מכוני התקנים והבריאות באירופה וארה"ב. לעומת השמאל שרוצה לשלוט ולנהל את האזרח ולכן יוצר מערכת רגולציה ובירוקרטיה שתחייב את האזרח לעבוד לפי תכתיבים מדוייקים.

כך, שבלי קשר לעולם האידיאולוגי, מי שמבקש שהעולם הפוליטי יאמץ חשיבה טכנולוגית – ימצא כרגע את מבוקשו במחנה הימין.

תמונות: ויקימדיה.