אני חרדי ואני ישראלי, אבל אין ביניהם מקף מחבר. ואני מנהל את הזהויות הללו בנפרד, כפי שאני גם אב לחמישה וגם מתכנת, אבל אני לא מחבר בין הדברים. כשאני מתכנת אני לא מערב את ההורות, וכשאני הורה אני נזהר מלתכנת את הילדים ומלגדל רובוטים.
בימינו, אנשים מנהלים ריבוי זהויות חברתיות שיכולות להיות נפרדות ולחיות ביניהן בשלום. כך שגם הזהות הלאומית יכולה להיות מרכיב משמעותי בחיים, וגם הזהות האידיאולוגית והקהילתית יכולה להיות מרכיב משמעותי בחיים. אבל הם לא חייבים להיות מודעים ומשולבים הזהות האחת עם השניה.
ובנושא זה, החרדים – גם אלו שמתחברים לרעיון המדינה היהודית והישראלית – שונים מאוד מבני הציונות-הדתית שאצלם הציונות והדת משולבים יחד עם מקף מחבר.
כשיוצא לי לדבר עם חילונים על הנושא, אני מגלה פעם אחר פעם שהם לא מכירים את ההבדל המהותי הזה בין החרדים לציונים-הדתיים.
בימים אלו בולט הפער בין החרדיות לישראליות, והזרם החרדי המרכזי הוא בצד הניטרלי. החרדים לא מוצאים בקיומה של מדינת ישראל משמעות דתית לטוב ולמוטב. ולכן הם לא שואפים לתקן אותה ולהפוך אותה למדינת הלכה. לעומת הציונות-הדתית שכן רואה במדינה מרכיב דתי משמעותי ומבקשים מידי שבת "אבינו שבשמים… ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו" ומכאן הרצון להיות מעורבים בתהליך. ולקדם את המרכיבים הדתיים של המדינה. להוביל בצה"ל, ולקדם קודקודים עם כיפות, בכל מקום שאפשר.
החרדים לעומת זאת, רגילים כבר אלפי שנים לחיות במובלעות בתוך מדינות זרות, לחיות בצד, ולנהל קהילה עצמאית שאין בה כפיה באמצעים שלטוניים. ולכן גם לא שואפים ליישם את זה כאן במדינת ישראל.
אז איך זה שהחרדים נתפסים כמקדמי מדינת הלכה וכפיה דתית?!
להבנתי מדובר בספיגת אש המיועדת לבני הציונות-הדתית. משום שרוב הפעילות החרדית הציבורית – היא לא באמצעות חוק. "הפגנות בר אילן" – לא היו בעד חוק שמירת שבת או איסור נסיעה ברכב, אלא בעיקר על שמירת השבת במובלעת החרדית. הפלת רשת "שפע שוק" לפני כעשור, לא היתה באמצעות חוק, אלא חרם צרכנים על רשת מזון שהיתה תחת אותה בעלות עם רשת AM:PM שפעלה גם בשבת.
וכן בנושאים נוספים, המגזר החרדי רגיל לעבוד עם הכלים הקהילתיים הכוללים לחץ חברתי, חרמות, והפגנות. ולא באמצעות חוקים, קנסות והפעלת כוח משטרתי.
ולכן, חזון המדינה היהודית שמשמעותו מדינת הלכה, ו"משפט עברי" הוא חזון ציוני-דתי שאין לו קשר למגזר החרדי.
ומאותה סיבה, מבחינה חילונית, עדיף שהחרדים יתייחסו בשוויון נפש לימי הזיכרון והעצמאות, מאשר שיראו במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתם".
