מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל כְּבָר לֹא אֶהְיֶה,
וְאַף עַל פִּי כֵן, שִׁירוּ שִׁיר לַקָּרַחַת.
כִּי זְרָעִים שֶׁלֹּא זָרַעְתִּי וְגִדּוּלִים שֶׁלֹּא הִשְּׁקֵתִי,
הֵחֵלּוּ לִקְמֹל וְלִנְשֹׁר בִּסְבִיבָתִי.
וַאֲנִי בְּשִׁוְיוֹן נַפְשִׁי הִמְשַׁכְתִּי,
כִּי עַל הַצְמָחָתָם לֹא טָרַחְתִּי.
שֶׁהֵם חֵלֶק מִמֶּנִּי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי,
וּלְדַעְתִּי מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁאַלְתִּי.
עַד שֶׁהֵחֵלּוּ לַעֲזֹב אֶת גּוּפִי,
וְלַחֲשֹׂף לְעֵין כָּל אֶת פַּדַּחְתִּי.
וְהִנֵּה, לְהַרְבֵּה שִׁקּוּיִים נֶחְשַׂפְתִּי,
אַךְ תּוֹעֶלֶת בָּהֶם לֹא מָצָאתִי.
הֲרֵי הַשְּׂעָרוֹת, אֶת גִּילִי סוֹפְרוֹת,
וְאִם זָקַנְתִּי, לַסְּבִיבָה הֵן מְסַפְּרוֹת.
כְּשֶׁסִּפְּרוּ שֶׁבָּגַרְתִּי,
בָּהֶן שָׂמַחְתִּי.
וְלָמָּה שֶׁכָּעֵת אֶכְעַס,
כְּשֶׁלָּהֶן מִמֶּנִּי נִמְאָס?
אֶתֵּן אֵיפֹה לְמִצְחִי לְטַפֵּס
וּלְכַמּוּת שַׂעֲרוֹתַי לְהִתְאַפֵּס.
לָכֵן רַק שִׁירוּ שִׁיר לַקָּרַחַת,
וְאַל תִּלְחֲשׁוּ תְּפִלָּה.
תְּנוּ לַשֶּׁמֶשׁ לִקְפֹּחַ,
יְשִׁירוֹת עַל הַמֹּחַ.
הַנִּיחוּ לַנּוֹשְׁרִים,
וְאַל תְּהִי בְּעֵינֵיכֶם תִּקְוָה.
אַל תַּגִּידוּ יוֹם יָבוֹא –
כִּי לֹא יָבוֹא.
