פרשת נדרים, למה גבר חייב לקיים נדריו ואשה לא? - קרוסלה - הבלוג של מתי הורוביץ
צילום: צה"ל

פרשת נדרים, למה גבר חייב לקיים נדריו ואשה לא?

רעיון הנדר והשבועה הוא להשוות בין היקר לאדם לבין הנושא שעליו נודרים או נשבעים. לדוגמה אם אדם מאמין בתנ"ך והוא נשבע אמונים לצה"ל בשם התנ"ך, הריהו מודיע שצה"ל חשוב לו כמו התנ"ך. והמשמעות היא שאם יפר אמונים לצה"ל, הוא בעצם מזלזל בתנ"ך. ומתוך הנחה שאכן התנ"ך חשוב לו מכל, סומכים גם על שבועת האמונים שלו לצה"ל.

לכן, התורה מייחסת חשיבות מרובה למוצא פי האדם, במיוחד כשמדובר בשבועה או נדר בשם ה'. משום שחילול הנדר הוא בעצם פגיעה בכבוד ה' שנדרו ונשבעו בשמו ובכבודו.

אבל השבועה יכולה גם להעצים מריבות. אם ההורים מבקשים מהבן או הבת לחזור הביתה בשעה סבירה, ובתגובה המתבגר או המתבגרת נודרים שלא יכנסו לבית לפני חצות. הרי מדובר כאן בכלי נשק שלא יאפשר לצדדים לרדת מהעץ. קל וחומר לאיש ואשה, שנדרים ושבועות עשויים לחצוץ ביניהם באופן בלתי הפיך.

ולכן התורה רואה לנכון להסדיר את היחסים בתוך המשפחה לגבי נדרים. וה' רואה לנכון לבקש דווקא מהנערה והאשה לחלל את שמו, לטובת כיבוד האב ובן הזוג.

למה דווקא האשה?

למעשה התורה מעודדת באופן מפורש שלא לידור נדרים: " כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא."

ולכן, היא מצפה מאיתנו, להיות זהירים ואחראים, ולא לידור סתם אם אפשר פשוט לעשות את מה שרצינו בלי לנדור. לדוגמה, מי שלא רוצה לעשן – שלא יעשן, ומי שרוצה להביא קרבן שיביא קרבן. אין צורך להפוך את הרצון הזה לנדר בשם ה', ולתת רמת מחוייבות גבוהה כל כך. שהרי באותה מידה של מחוייבות יש כאן גם פתח לכישלון וזלזול בכל הקדוש והיקר.

אבל מה קורה אם כן נשבעים?!

אם התורה תתייחס בסלחנות ותלמד אנשים להפר את הנדרים – אזי מדובר למעשה בסלחנות לזלזול בערכים. ולכן התורה מחמירה ודורשת מחוייבות מלאה לנדר. "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו – יַעֲשֶׂה".

אבל כשמדובר במריבות תוך משפחתיות ה' מוכן לוותר על כבודו. לא רק מוותר, אלא מבקש, חללו את שמי ותחיו בשלום. אבל את ההצעה הוא מציע רק לצד החלש בסיפור. לנשים.

נער שנודר נדר שמכעיס את אביו, התורה אומרת לו – תתמודד. נדרת? עכשיו אביך רוצה לגרש אותך מהבית או להדיר אותך מהירושה? תתמודד! להבא תחשוב טוב לפני שאתה נודר.

אבל נערה שנודרת נדר, התורה מבקשת ממנה לוותר על הנדר. ולשמוע בקול אביה. ואם אביה מניא אותה ואינו רואה בחן את מעשה נידרה – כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם! ואף שהתחייבה לה' וכל המתחייב לה' לא יחלל דברו – ה' יִסְלַח לָהּ. כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ, ועדיף שתשמע בקול אביה ולא בקול ה'.

אבל כיון שהיא נערה, התורה לא מתייחסת לדעתה בחומרה, וכשאביה מניא אותה מדעתה, אין לו עוון כי זה לא נחשב שהוא כופה על ביתו לזלזל בכבוד ה'. והחידוש היותר גדול בפרשה הינו, שאם הבעל מפר את נדר אשתו היא מתבקשת לשמוע בקולו חלף קול ה' וממילא יש כאן עוון על הבעל – על כך שהוא לא מוותר על רצונו, ומחייב את אשתו לעבור על התחייבותה לה', ולכן אִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ, וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ.

כך שהפרשיה הפותחת את פרשת מטות אינה עוסקת כלל בדיני נדרים ושבועות, ולכן אינה מסתיימת ב"זאת תורת הנודר והנודרת" כמו בדיני קרבנות ובדיני צרעת. אלא מדובר בַּחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.

פוסטים אחרונים

קבלו עדכונים בפייסבוק

השאר תגובה

אם הגעת עד לכאן, אשמח לחוות דעתך על הפוסט בשתי מילים (לא יתפרסם באתר)