כמה סיפורים יש לכם במאגר הסיפורים לילדים?!
כשלקחתי את אורי ויוני בכל יום לגני הילדים – הייתי מספר להם סיפור קצר כל יום, שזה אומר שצריך מאגר של כ300 סיפורים לשנה. אבל אין לי מאגר כזה. אז בניתי להם דמויות של שני ילדים, מוטי וצבי – שהלבשתי עליהם סיפורים, בתחילה – הייתי מספר מזכרונות הילדות שלי. חוויות שחוויתי, טיולים, אירועים וכדומה.
בשלב הזה אורי ויוני היו פאסיביים, רק הקשיבו לסיפורים. בהמשך התחלתי לערב אותם בסיפורים – שייעצו קצת לגיבור הסיפור איך להתנהג בסיטואציה אליה הוא נקלע.
לפני החגים, הילדים הדמיוניים היו מאותגרים בנושאי החג, לדוגמה לפני ראש השנה הם רצו להכין שופר, ואז הסברתי איך מכינים אותו. לפני סוכות הם התחילו לבנות סוכה עם חברי הכיתה והתפתחה מריבה כיתתית, ואורי ויוני היו צריכים להציע איך כדאי לסיים את המריבה. לפני ט"ו בשבט הם רצו לטעת עצים – והסברתי על השלבים השונים של גידול פירות וירקות.
בין לבין, הייתי מסתכל על משהו ברחוב ומספר על איך הוא עובד, מה הם מכסי הבורות שיש בכביש, איך בכלל מכינים כביש, למה נועדו ארונות החשמל שתקועים מדי פעם ברחוב, מאיפה מגיע החשמל, מי מדליק את פנסי הרחוב וכן הלאה.
וכשנתקלנו בגרוטאות, מוטי וצבי הדמיונים היו מנסים לבנות מזה דברים, מכונית מעגלה, ארון מקרשים, ועוד…
אחרי מאות סיפורים והסברים, לקראת סוף השנה, כבר הייתי מיובש לגמרי ולא היה לי על מה לספר. ואז חשבתי לעודד את אורי ויוני לבנות בעצמם סיפור. הייתי מציע להם שתי אופציות בכל שלב. על מי הסיפור צריך להיות על ילד או ילדה, ילד? איך קראו לו שלומי או דני? דני?! מה דני רצה לעשות, לנסוע לפארק, או לשחק עם חבר? לנסוע לפארק?! איך הוא יסע עם אח שלו או עם אבא שלו?! וככה הם ניווטו את הסיפור בכל צומת ויצרו סיפור ששיקף את החשיבה שלהם.
ופתאום גיליתי, שהסיפור המנווט הזה, הוא מדהים, כי הם מספרים לי דרכו מה הם מעדיפים, גיבור הסיפור הוא סתם ילד לא מוכר, אבל הם מכוונים אותו על פי הרצונות האישיים שלהם. החברותי יותר יכוון את הסיפור למשחק עם חבר, והחברותי פחות – יכוון את הסיפור למשחק בבית עם האח.
וניסיתי לחשוב האם הפורמט הזה יכול להפוך לכלי אבחון לילדים. אני לא מכיר את עולם הפסיכולוגיה לילדים, ואם יש כלי אבחון שכזה אשמח לשמוע מהפסיכולוגים שבקהל.
כמתכנת, בניתי כלי נסיוני לפורמט הזה. וכעת חשוב לי קודם כל לבחון האם כשאדם צריך להחליט על המשך של סיפור סתמי על פי זכרונות ילדותו – האם אכן יש בו כדי ללמד על אישיותו. ולכן פתחתי את דף ה"מחקרון" המצורף, בו מתבקשים המשתתפים, לנווט סיפור קצרצר באופן המתאים לזכרונות הילדות – ולהמשיך כמה שורות על המצב כיום. כמובן באנונימיות מלאה. המטרה היא לבחון האם יש מתאם ברור בין סיפור למצב האישי.
מה שיפה פה זה שהפורמט הזה מרגיש כיפי לגמרי. ומעניין אם יהיה אפשר לפתח אותו למטרות נוספות.
אז תעצמו עיניים ותחזרו רגע למצב הילדות שלכם, ונווטו את הסיפור באופן שאילו היה קורה לכם – כך הייתם ממשיכים אותו. כתבתי בדווקא סיפורון סתמי לגמרי – או יותר נכון 256 גירסות אפשריות לסיפור.
ההשתתפות במחקרון כרוכה בהקדשה של כ28 שניות מהחיים. אז קדימה! כנסו לדף המחקר
