יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁסּוֹבְלִים מִקְּשָׁיִים, נִסּוּ לְהִתְמוֹדֵד וְלֹא הִצְלִיחוּ, נִסּוּ שׁוּב וְנָפְלוּ, הִתְיָאֲשׁוּ וְאִבְּדוּ עִנְיָן. וְהֵם שׁוֹתְקִים.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְמוֹדְדִים עִם כְּאֵב, אֲבָל לֹא אוֹהֲבִים לְהִתְלוֹנֵן, לָכֵן הֵם סוֹבְלִים לְעַצְמָם. וְהֵם שׁוֹתְקִים.
יֵשׁ אֲנָשִׁים מְשֻׁעֲמָמִים וְאֵין לָהֶם מָה לַעֲשׂוֹת, אָז הֵם יוֹשְׁבִים וּמַעֲבִירִים אֶת הָאֶצְבַּע עַל הַפִיד, מְזַפְּזְפִּים. וְהֵם שׁוֹתְקִים.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַלְּמִים מֵהַסֵּבֶל, וּמִסְתַּפְּקִים בַּהֲנָאוֹת הַקְּטַנּוֹת בַּחַיִּים. וְהֵם שָׂמִים אָזְנִיּוֹת עִם מוּזִיקָה. וְהֵם שׁוֹתְקִים.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכָּל מִלָּה שֶׁלָּהֶם נִשְׁקֶלֶת בַּמֹּאזְנַיִם, וּכְשֶׁאֵין כַּף אַחַת הַמַּכְרִיעָה, הֵם מְשַׁלְּבִים כַּף אֶל כַּף. וְהֵם שׁוֹתְקִים.
(נכתב בעקבות שקראתי על הרב ניסים קרליץ, שהיה שתקן ולא דיבר אם לא לצורך של ממש)
