האם הסרטים של היום הם האמת של המחר?!

מדברים כיום על האתגר לזהות דיפ פייק. אבל כשיצליחו לזהות באופן וודאי את הדיפ פייק. הבעיה עוד עלולה להיות הפוכה.

הרי סביר להניח שבעוד 30 שנה כבר לא יהיו יותר שחקנים, צלמי קולנוע, יצרני תלבושות, תאורנים ומקליטים. והכל ירונדר ויסונתז באמצעות מחשב, על הדרך מישהו ימציא שפת קידוד AML (Acting Markup Language) באמצעותה יהיה אפשר לתאר אדם לפרטי פרטים, על צבע עיניו, משקל שריריו, גובהו, רוחבו אורך זקנו ומספר נעליו. ואח"כ לתאר את התנועות שלו במרחב תלת מימדי, הוא רץ במהירות X מנקודה Y והתכופף באחת אל נקודה Z ולייצר על הדרך סרטי קולנוע מושקעים בנוסח DIY.

האלגוריתמים יזהו בקלות כל דיפ פייק ודיפ סינתוז. ועדיין, אנשים  יזכרו ש"כשהיינו ילדים היו שחקנים" כמו שאבא שלי עדיין זוכר את מוכר הקרח עם הסוס והעגלה.

אבל בעוד 100 שנה, עשויים לשכוח גם את זה, ואז עשוי להגיע הגיק התורן שיצליח לשחזר קבצי וידאו עתיקים עתיקים, שם הוא ימצא ילד ששכחו אותו לבד בבית הוא הכין מלכודות נגד פורצים.

וכל האלגוריתמים יצביעו פה אחד "זה אמיתי לא היה פה דיפ פייק".

והיסטוריונים יתחילו לפרש ולהסביר איך כל זה קרה באמת ואיך הצליחו לתעד את העלילה בזמן אמת ובאמצעים פרימיטיביים…