הגישה הרווחת היא שליצנות קשורה להומור, בדיחות הדעת, צחוק, שמחה.
אך למעשה כל גישה שמבטלת את רצינות העניין ו/או טיעונים שכליים בשאינם היא ליצנות.
הליצנות שדוחה מאה תוכחות אינה דווקא תשובה מבדרת, אלא דחיית או ביטול השכל.
לכן גם במקרא הלץ הוא היפך החכם ולא היפך הרציני הממושקף שאינו מבין בדיחות:
"אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך".
הלץ הולך יד ביד עם הרשע:
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"
לא נראה לי שכל מבדר דעת נחשב רשע, או יותר נכון ברור לי שלא.
