"איגוד התסריטאים דורש שנטפליקס תשקיע מרווחיה ביצירה ישראלית מקומית" (מהחדשות)
לימין קשה לשלוט. הגיע הזמן לומר את זה.
וזה לא סתם, זה נובע מגישה וחשיבה של עצמאות.
הימין רגיל להסתמך על המעגלים הקרובים אליו לפי סדר, המשפחה, הקהילה, העם, ורק בסוף הוא מגיע לצורך בממשלה. ולכן הוא מנסה להסתדר בעצמו, ומבקש מהממשלה לא להפריע.
השמאל לעומת זאת, למד הרבה כלים חדשים שמסייעים למשול בציבור: מדיה מגויסת, הזירה המשפטית, שת"פ בינלאומי ועוד.
הימין מתקשה לעבוד בצורה כזו.
אין לי נתונים, אבל אני נוטה להאמין שבבדיקת היחס בין עבודה כעצמאיים לעבודה כשכירים, יהיה אפשר למצוא בימין נטיה לעצמאות, ובשמאל נטיה לעבוד בשכירות. כי זו צורת החשיבה. החשיבה הימנית היא הבודד שמנסה לדאוג לעצמו (סוג של חשיבה הישרדותית), לעומת השמאל ה"חברתי" שמנסה ליצור ולהנדס חברה ולשם כך הוא נזקק למוצרי תרבות וכורי היתוך.
לכן איגוד התסריטאים לדוגמה יבקש מנטפליקס לתמוך ביצירה מקומית, אחרת מדובר ב"הזנחה הגובלת במחדל". לעומת זאת הימין יגיד "שחררו אותנו, כל אחד יצפה במה שהוא אוהב, ואם זו יצירה מוצלחת היא תגיע גם לנטפליקס".
הימין פועל על בסיס הצלחה, ונותן למוצלחים את הזכות לנצח ולהוביל, כי הם הוכיחו את כושר ההישרדות שלהם. לעומת השמאל ששונא תחרות, כי התחרות מונעת שליטה. נטפליקס לדוגמה מונעים מאיגוד התסריטאים לשלוט על השלט של הישראלים.
והימין שרגיל כל כך לתחרות, לא מבין בשלטון. מנחם בגין לא הבין למה עליו לפטר את כל שכבת הפקידות תוצרת מפא"י. הוא לא הבין בשלטון.
כלי השלטון החדשים הם לא כל כך חדשים.
מדיה מגוייסת, שכתוב היסטוריה, פעילות באמצעות החוק והמשפט, ופעילות בזירה הבינלאומית קיימת עוד לפני הקמת המדינה. אז היה ויכוח גדול בין "הציונות המדינית" ל"ציונות המעשית", קל לראות שלצד הקיבוצניקים (שעד היום יש להם סממנים של ניציות), הימין היה לאורך הדרך בצד של "ציונות מעשית" כי זה מה שהוא יודע, לדאוג לעצמו כאן ועכשיו. לעומת זאת "הציונות המדינית" היתה בעיקר נחלת גישת השמאל. בפועל הבינו אז שצריך לשלב ידיים, וצריך את שניהם. אבל לאורך כל הדרך, הימין היה יותר מעשי, והשמאל יותר מדיני.
לקח לימין עשרות שנים עד שהבינו ש"הטובים לתקשורת", וכנראה שיקח עוד כמה שנים עד שיבינו ש"הטובים למשפט". כי כרגע המאבק הוא על ריסון מערכת המשפט, בלי להבין שמדובר בכלי שלטוני, שאם לא הימין מחזיק בו – השמאל יחזיק בו.
ומי מדבר על פעילות מדינית-בינלאומית…
הימין שרגיל לתחרות, מחנך לגאוה עצמית, לא להתבכיין, לא להתמסכן, לעבוד קשה כדי להשיג את המטרות. ולכן אין סיכוי שילך להציג את עצמו כחלש ומסכן לפני אומות העולם.
יתירה מזו, גם בלי להתמסכן, הימין כהרגלו סומך רק על עצמו מתוך שכנוע עמוק ש"בסוף, אחד לא ידאג לנו, רק אנחנו יכולים לדאוג לעצמנו".
ולכן אין מה לחזר על פתחי העמים בעולם. אלא לשווק את ישראל על מנת שאחרים יחזרו אחריה.
ולכן סגנון השת"פ הימני הוא בהצגת עוצמה. תשאלו את נתניהו איך הוא יוצר בריתות בעולם. הוא מציג את ישראל כמנצחת בתחרות, ומציע לכולם עזרה וסיוע. שזה בדיוק הפוך מגישת השמאל, להציג את ישראל או כמסכנה שאזרחיה חיים מתחת לקו העוני. או לחילופין כמנצחת מידי, ולכן צריך יותר סיוע לשכנים בעזה.
הימין לא יודע לשלוט. כי הוא לא שואף להנדס את החברה. אבל בימים שאחרים מנסים להנדס את החברה. על הימין ליטול את המושכות וללמוד איך שולטים. במקום להתלונן על הפרת כללי המשחק. להתחיל לקבוע את כללי המשחק.
