לא ידעתי מעולם שהפרשה בנויה במבנה מונחה ועוסקת בסוגייה מאוד ספיציפית, אך להפתעתי ניתן לראות כיצד הדבר מחורזים בשרשרת וסוף הפרשה חוזר לענין תחילתה.
נושא הפרשה הוא "תולדות", מיהם באמת תולדות האדם.
האם מי שנולד ממנו או מי שהולך בדרכיו, האם מי שהולך בדרכיו או מי שמצדיק את מעשיו.מה ערך יש לבכורה, לחזק, לעושר, לכוח – מול התמודדות במישור האנושי, במישור המוסר.
הכפל הוא הנגדה לישמעאל שהוא בן השפחה המצרית
נושא הפרשה הוא ללמד כי אין הבכור יורש את דרך אביו אלא במעשיו, ואילו עשיו הלך בדרכי אביו באופן חיצוני ולא משום שדבק בהם.
ולכן ממשיך מיד לסיפור לידת עשיו ויעקב, התבגרותם ובזות עשיו את הבכורה, בעוד שבא לספר תולדותיו שהוא ממשיך לספר על גרר וכו', כלומר אין כאן מקום סיפור בזיון הבכורה – אם לא שזה נושא הפרשה.
הכתוב ממשיך ומתאר כיצד יצחק הלך בדרכי, ונהג כמותו.
ובשונה מאביו שיצא להתמודדויות חיצוניות מול מצריים ומול סדום, ליצחק אסור לצאת מן הארץ והוא מקבל אל חיקו אשה שאחרים בחרו עבורו, (ומתוך הדברים משמע שלא חיו בשיתוף והרמוניה, רבקה מרמה אותו, שולחת את יעקב מפני עשיו ומרמה כביכול היא דואגת לו לאשה טובה) כמו כן בעקידה הוא שותף פאסיבי שמתמודד לעצמו, שאברהם אביו נתנסה בין יראתו לאהבתו את ה', אך יצחק נתנסה בשמיעתו בקול אביו.
כמו כן הוא דורך על אותם עקבי דרך שהכתיב לו אביו, חופר את בארות אביו, נסוג בשעת מריבה, וכורת ברית את אבימלך מלך גרר.
כעת אנו שומעים שעשיו ראה כי אביו התחתן בגיל 40 ולכך אף הוא נושא אשה בגיל ארבעים אך החיקוי הו בחיצוניות שהנשים עצמן הוא בוחר ולא מטוב הארץ.
הן היו מורת רוח לאביו ולאמו, והוא ידע ולא התחשב.
עיני אביו כהו מראות – מראות בטיבו של בנו, שאהבו כי ציד בפיו שהיה בעל יכולות לקבץ אנשים ולהוביל עבורם דרך חיים , אך לא היה כשיר לכך שביזה את הבכורה ואת הערכי המשפחה, אף את אחיו זמם להרוג בשל שעקב ועקף אותו.
אך מול ריח בנו כריח השדה החל להתבלבל וכאשר נודע לו כי הידיים ידי עשיו אך הקול קול יעקב נחרד חרדה גדולה מול טעות חייו. אך גמר אומר כי אכן יעקב הוא הראוי לרשת. שפעם הזאת הרגיש בהבדל בין יעקב לעשיו.
ועדיין לא יכל להאמין כי עשיו מבקש לרצוח את יעקב ולפיכך היה על רבקה לשכנע אותו בדבר חיקוי דרך האב – שיורה לבנו שלא יקח מבנות כנען.
ועשיו השומע זאת – מתחבט בקרבו ומנסה שוב לחקות את אביו – והולך ולוקח ממולדת אביו את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות "על נשיו" לו לאשה.
הכתוב מנגיד את לקיחת רבקה בת בתואל אחות לבן הארמי שלקח יצחק לו לאשה – שהוציא יקר מזולל אל מול נטילת עשיו את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו – שלקח בת טובים והכניס אותה אל מאורת החיתים. שמקומו של עשיו עם ישמעאל – הבכור שנדחה.
למעשה בפרשה אנו רואים את תחילת ההתמודדות של יעקב שהיה שונה מאביו.
שכאמור יצחק התמודד התמודדיות פנימיות לעצמו – אך יעקב עוסק בהקמת האומה ולפיכך הוא מתמודד במישור החברה.
בפרשתינו הוא מתחיל להתמודד מול רוצח וזילות חיי אדם (עייף ההולך למות… ובהמשך זומם לרוצחו נפש). והוא נשלח אל לבן המייצג זילות בכבוד וערך האדם: הוא משקר עליו ומעבידו קשות.
שאלה תולדות אברהם:
אברהם התמודד במישור השקפת העולם – שהתנגד לאלילות ופנה אל אל אחד.
יצחק התמודד במישור האישי – לשמר דרך קיימת ומבלי לבצע מעשים מיוחדים.
ויעקב התמודד במישור החברתי.
