קיבלתי בערב מכתב הנושא את הכותרת: "הצעה לבניית אימון מחודש בין החברה החרדית לחברה הישראלית" מאת אלי פלאי המו"ל עיתון "משפחה". בדבריו הוא מבקש לקדם "שיח קונסטרוקטיבי שיחזיר את האמון בין כל המגזרים."
עניתי לו שאני חושש שעמלו לשוא.
"בתוך עמי אני יושב, ראיתי איך שכנים שלי מתנהגים, ראיתי איך קרובי המשפחה מתנהגים, ראיתי חסידי בעלזא, ואחרים שגרים לא רחוק ממני, כיצד הם מתנהגים.
תסלח לי, אבל הציבור החילוני וההתקפות שלו כלל לא מעניינות אותי, אנחנו איתם בסכסוך כבר למעלה מ150 שנה, מאז שורשי החילון. ותמיד יהיה להם על מה לתקוף. לפעמים שלא בצדק ולפעמים בצדק. וכשהם צודקים, אנחנו צריכים להשתנות, ולא לנסות לטייח.
בעיני, שבירת האמון פה היא בכלל לא בינינו לחילונים, אלא בין הציבור החרדי לשפיות מינימלית המתבקשת מבני אנוש שחיים בסגנון מערבי.
הרי הקורונה היא רק סימפטום, וההתנגדות לניהול משבר כזה בסגנון מערבי, היא לא ייחודית לציבור החרדי, אלא לכל חברה דתית/מסורתית, ולכן ההתנהלות החרדית והערבית מאוד דומה, על אף שמדובר בדתות שונות ותרבויות שונות – רב הדמיון על השונה.
וזה לא רק בקורונה אלא בכל תחום שהמערב מוביל בו, בין אם זה בתחום רפואי כגון מיגור חצבת, סרטן השד, וילדי תסמונת דאון שכתוצאה מהתנגדות למערב – החרדים והערבים הם המובילים בתחלואה ואי מניעה. ובין אם זה בתחום האזרחי המצריך אמון במוסדות המדינה כגון זהירות בדרכים, דיווח על פדופיליה, ומי מדבר על רמאות והעלמת מס כדבר שבשגרה – שגם כאן החרדים והערבים מובילים ברשלנות והתעלמות.
יש פה שילוב של חוסר מודעות, צפיפות, ריבוי ילדים, זלזול בהנחיות המדינה, מנהיגים דתיים עם הנחיות סותרות, תרבות הזנחה, אמונה מיסטית, ועוד. כל אלה יוצרים תרבויות נחשלות שמאתגרות את התרבות המערבית-חילונית שביקשה לברוח מזה ולקחת את גורלה בידיה.
החיכוך הזה קיים כדבר שבשגרה על אש נמוכה, והיה צפוי שמשבר שמטלטל את העולם כולו, יציף גם באופן מטלטל את הפערים שבין המסורת למערב.
זה כל ברור וצפוי, שעוד לפני כשנה, מיד כשנודע על מקרה הקורונה הראשון בישראל, רמזתי בעדינות על המשבר שבא יבוא." (ופה הפניתי לפוסט שכתבתי לפני כשנה מיד עם כניסת הנגיף לישראל: "נגיף הקורונה הגיע לישראל. ולצערי, לקהילתיות והאחווה החרדית יש גם מחיר בדמות אחווה נגיפית. מקווה שנעבור את זה בשלום", לינק בתגובות).
ולסיכום ציינתי ש"ולכן, ידידי, בסופו של דבר הציבור החרדי צריך לבחור בין "יפיותו של יפת" (הערכים הטובים שבתרבות המערב) לבין סגולות ו"כתבי שמירה". כי לא ילכו שניהם יחדיו.".
