אם כבר חשוב יותר להפריד בין דת למדינה מאשר לדחוף את האף ולערבב את נשות ואנשי מאה שערים.
הרי בכנות:
- מתי לאחרונה ביקרתם במאה שערים אם לא כטיול בספארי, לבוא ולהסתכל על חיי הגטו הקדומים של אבותינו באירופה ובארצות ערב?
- מתי לאחרונה נזקקתם לקו 402 שנוסע מאזור חרדי בגוש דן אל המקביל לו בירושלים?
- מתי לאחרונה שרתן בקול וגבר חרדי מיהר להסתלק מהאזור תוך מחמאה רמוזה כי קולכן ערב ומראיכן נווה?
ועם זאת מצליחים לפמפם לנו עיסוק בזוטרות, כי זו כוחה של רכילות. תמיד יהיה נחמד יותר לעסוק בשכנה ממול – מאשר להתמודד על יציבות הבית וחינוך הילדים.
שמעתם? השכנה ממול אופה עוגות תוך הפרדת החלמון מהחלבון. חוצפה! נארגן שלטים ופוסטרים של "חביתה מקושקשת", כדי שכולם יקלטו ביצה צריכה להתערבב, המגדר הצהוב והמגדר הלבן יחד.
אז כן, רכילות זה מתוק אבל הבה נקלוט כי עתיד הלאום היהודי הוא שעומד על הפרק. וזו שאלה רצינית שהפוסט אף לא מתאים לעסוק בה בשל נימתו התוקפנית.
הרי בשאלה זו, אם יצמידו אותנו לקיר, נודה. אנחנו רוצים מדינה יהודית. אנחנו רוצים בית ללאום היהודי. ונצטרך להתמודד עם העובדה שאופי יהודי עבור הלאום והמדינה אין קונים ברזרבות של בנק ישראל. אלא על ידי התייחסות רצינית לספר תורת משה.
יצעק קצר הרוח: אבל איפה כתוב שם להיות קיצונים? ואיפה כתוב לשים גדרות 'יוטה' בין שני עברי הכבישים?
היי. סטופ. שמתם לב למה שקורה פה? לקחנו אנשים בודדים ששולטים על שכונה בודדת בירושלים, ועוד כמה אנשים ששולטים על כמה קווים חרדיים והכפלנו ושילשנו את כוחם, ואוטוטו הם משתלטים לנו על המדינה.
שישים שנה כבר שומעים את זה ובינתיים יהדות התורה מתבססת על 6 מנדטים. לא יותר. וגם הם-על-שישה-מנדטיהם לא מייצגים כלל את הקיצוניות במאה שערים.
לכן עלינו להזיז את האף לכיון הנכון. הנושא הבוער באמת הוא עתיד המדינה היהודית.
ולמען האמת, המגננה מפני התערבות חיצונית במה שקורה שם בגטו מאה שערים, נופלת עלינו באופן כפוי למדי, וכל נסיבותיה הינה העובדה שאיננו יודעים לאן יזרמו המים השוצפים. היום המים שוצפים נגד חומרה שלא כתובה בתורה ומחר נשמע קולות נגד ברית מילה ונגד שמירת שבת – כאן בבית הלאומי של העם היהודי!
הגיע הזמן לעיסוק נוקב בשאלה "מדינת היהודים – לאן?", האם אנו אומה בעלת ייעוד ואחריות המחייבת אותנו להרבות עיסוק באתיקה ומוסר על פני מדע או שאנו כוכב נוסף בשמי דגל ארצות הברית.
עלינו לערוך חשבון נפש. שבעקבותיו אחת מהשתים:
או שתבוא הסכמה חוצת מגזרים ומגדרים כי מדינת היהודים מעוניינת להרבות ולתמוך בשימור קיום העם היהודי שבסיסו תורת האלוהים. וזו צריכה להיות דרישה, לא הסכמה שבדיעבד, מרצון, ולא מאונס. מאהבה, ולא מפחד איומים. בדרכי שלום ולא בדרכי צעדות למען גברים שאסרו עליהם להיכנס לרחוב הנשים.
ואם אין הסכמה כזו עלינו להחליף את השיח הציבורי לעיסוק בהפרדה הדרגתית בין דת למדינה. שהרי לא הגיוני שנדחוף אנו את האף לאדם המסרב להכיר בערך ובמהות העם היהודי ונכפה עליו מה וכיצד לעשות.
תהא זאת מדינת כל אזרחיה, מדינת חיקוי כל העולם, מדינה ללא זהות וללא דת, לא תהיה בה כפיה לא על שבת, לא על כשרות ולא על נישואים. אנו החרדים, נפעל כמו בחו"ל (כלומר באותם הדרכים שאנו פועלים היום רק בלי הילת הכפיה…) ומסתבר שנתפנה יותר לביעור קוצים, ניקוי אורוות ופיתוח ערכי היהדות.
אני מאמין שהפעילים והפעילות ה"דואגים" לנעשה בבית של השכן ימצאו עיסוק אחר אולי יעסקו באמת בנושא ההפרדה בין חלקי הביצה.
האמת? גם אם תרצו, זו אגדה. את עטויי הצביעות הליברלית קשה לחנך, וצריך לחשוב כבר מעתה כיצד למנוע הטרדות מסוג זה במקרה של הפרדת דת ממדינה.
