בשולי אדרת מלכת אנגליה שהלכה לעולמה.
כמי שכיהנה למשך תקופה ארוכה מאוד, היא מזכירה לנו שמוסד המלוכה מסמל את הטווח הארוך, לעומת הדור שלנו שהתרגל לטווח הקצר.
במוסד המלוכה, חושבים על השפעה ארוכת טווח של שנים, או אם אפשר לומר שעוד לפני יצירת הולד בת קול יוצאת ומסלילה את מחשבתו, אל העתיד, האפשרות שישא כתר – משפיעה על כל דקה מחייו.
ואם זכה או זכתה ואכן הונח הכתר על הראש, אזי החשיבה היא לא איך לנצל את הרגע, או השנה, אלא איך להשפיע לאורך ימים ושנים.
זה פער אדיר מהפוליטיקאי המצוי שחושב על הכאן ועכשיו, איך להשיג כותרת בעיתון ותהילת עולם בזמן קצר.
אם ביבי באמת היה מלך הוא לא היה צריך להבטיח הבטחות שוא על זה שיבטל את מכון התקנים או מועצת הצמחים.
כי מלך יכול להוציא תוכניות לפועל במקום לדבר או להבטיח שיעשה אותן.
מי שסובל בסוף מהחשיבה קצרת הטווח, הם אנחנו, האזרחים שמקבלים ממשלה שלא מחפשת להשקיע לדורות, אלא להספיק משהו עד סבב הבחירות.
האם בגלל זה עדיפה לנו המלוכה? לא. היינו כאן מספיק שנים בשביל להבין שהכוח האדיר של המלך שלא צריך להבטיח הבטחות הוא כוח שמנוצל לרעה, ולכן אנחנו לא רוצים מלכים. לא רוצים את ביבי מלך, אלא ביבי חלש.
ביבי שצריך לרדוף אחרי מנשקי קמיעות באוטובוסים, ולהצהיר הצהרות.
אבל יש לזה מחיר, כשראש הממשלה הוא לא כל יכול, הוא לא יכול לעשות הכל.
ולא יכול לקיים הבטחות, והוא נתפס כשקרן ורמאי ומורל העם יורד, או כדברי אחדים "אין למי לבחור".
תשמחו בכל רגע שיש שקרן ורמאי לבחור בו, כי האופציה השניה גרועה עוד יותר. ואם נתקעים עם מלך גרוע, אז יהיה גרוע עשרות שנים.
אז כן, ציבורית עדיף לנו לחשוב לטווח הקצר, ויש לזה מחיר ששווה לשלם אותו.
