לכאורה מתוך ביטול העבדות והרוח החדשה הנושבת ב150 שנה האחרונות נראה היה כי המוסר הולך ומתפתח בעולם, האם לנו היהודים חלק בזה? האם נולדו תובנות מוסר חדשות ראויות יותר ממה שלימדה התורה?
אני סבור שלא.
העובדה שאין יותר עבדות אין בה בכדי ללמד על התפתחות מוסרית פנימית. משום שהעבדות – כלומר ניצול הזולת לצרכים של האדם הפרטי – נותרה כשהיתה, הלוא הוא בהופעתו המודרנית "הקפיטליזם" שהעולם המערבי נוקט בו, לפיו אין אדם מקבל את התמורה לעבודתו כפי שהיא שווה אלא כפי שהיא שווה בשוק.
כך שלעובדת הניקיון המכופפת גבה לעיסוק מגונה וקשה בלכלוך שיצר המעסיק אין ברירה אלא להסתפק בשכר הנמוך ולשתוק כי זהו שווי השוק שלה.
ולא שאני קורא להנהגת משטר סוציאלי אך בוודאי שיש לתת ערך לעבודת האדם לפי רמת ההשקעה הן בגוף והן בשכל. כי מצב בו עובד הי טק במדינות נחשלות מקבלים פחות כי אצלם זה או לעבוד או למות הוא מצב של ניצול.
ומצב שבו עובד הי-טק לא יהיה מוכן להעלאת משכורת עבור עבודה פיזית לא נעימה אך לעובדת הניקיון שלו הוא ישלם רבע ושמינית משכרו – מלמדת שיש בנו עבדים מנוצלים. כלומר בעיות המוסר העולמי לא נפתרו אלא שינו צורה.
החשיבה לפיה ניתן להשתמש בזולת ולנצל אותו עבור הנאה אישית. נותרה כשהיתה.
אלא מה? מעשי האכזריות ושעבוד העבדים הופסקו באזור התרבות המערבית, ו… עברו למפעלים בהם מיצרים את הiPod האדון החדש של העולם ה"נאור" וה"מתקדם"…
ולסיכומו של דבר, ארוכה היא הדרך בין הפחתה במעשי אכזריות להתפתחות מוסרית. ודי אם נזכיר לעת עתה את מצב וסיכוי החיים של המסתננים לארה"ב, בגבול מקסיקו נורו ומתו כ2000 בני אדם תוך 6 שנים ראו ויקיפדיה "גדר ההפרדה בין ארצות הברית למקסיקו".
ומה עם היהודים?
להוגי תורה השומרים אותה "קל" לחוש כי "הם בסדר", משום שהרעיונות והעקרונות הערכיים העומדים מאחורי המוסר המתפתח בעולם הינם לרוב פרי הרעיון היהודי שכל אדם נברא בצלם, לכל אדם זכות שווה בעולם החיים, ולאדם בחירה חופשית לפעול כרצונו.
כך שהתחושה היא שבסך הכל העולם הולך ומממש עוד ועוד רעיונות יהודיים. הנה, ביטול העבדות, המבוסס על רעיונות המקרא שצמצמו את מוסד העבדות מחד, והאדירו את צלם האלוהים של כל אדם אף במעמד של עבד. רעיונות חסרי בסיס בעולם אלילי או אלילי למחצה.
ואף שלא אסרה התורה באופן חד את העבדות, אנו יודעים שלשם היא מכוונת משום שאם נעמיק חקור נמצא כי חזון התורה אינו מפורש בה, אך התהליכים העוברים על חברה שומרת התורה מחייבים שינוי ותוצאות רחבות היקף. שהרי אין אפשרות שהחיים המוסריים יזרמו כדרכם אחר שהרעיונות נקלטים בדם שומריה, וכדי לבחון זאת די אם ניקח את העבדות, מעמד האשה וכן קרבנות מן החי – ונבחן לאן פני הדברים בתורה:
העבדות
התורה מצמצמת את העבדות במדינת היהודית לכדי כך שאין אדם משעבד את אחיו, ואף את העבדים שאינם אחים היא מעלה לדרגת אדם: לא תעבוד בו בפרך, יציאה לחירות אחרי פגיעת האדון (כלומר חינוך שלא לפגוע בעבדים), ואיסור הסגרת עבד שברח מאדוניו. ועיקר העיקרים: איסור הסחר בעבדים, בלעדי המסחר הנפשע בבני אדם אין כמעט אפשרות של עבדות: וגונב איש ומכרו – מות יומת.
לכך ברור שבתהליך איטי סופה של החברה להפסיק את מוסד העבדות.
מעמד האשה
התורה כבר בראשיתה הכריזה כי האשה שוות זכויות לגבר, וכי מעמדה הירוד בפועל היא תוצאה של חטא וקללת אלוהים, אך לא מצב אמיתי.
שקללת האל גרמה לריבוי הקושי בהריון ולידה מה שהוביל להדרתה מחיי חקלאות ומסחר.
שהרי בפועל מעמד האשה היה נחות בעמי קדם משתי סיבות:
1. הכלכלה התבססה על חקלאות ומסחר שלא מתאימים לאשה היולדת ילדים: הריון, לידה, הנקה, וטיפול בילדים מונעים ממנה להתכלכל בכוחות עצמה מה שמביא לתלות בגבר.
2. התלות בגבר מובילה לבעיה משנית, גברים רעים שמנצלים את האשה הן כשפחה והן כשפחת מין, כאשר אין לאל ידה להושיע, שהרי אם יגרש אותו מביתה (והזכרים חזקים יותר פיזית) לא תוכל לגדל את ילדיה עד כדי שיהא עליה להשליכם ולהתרחק לבל ראות במותם.
ולמעשה לא יהיה זה רחוק להבין כי מאחורי הרצון האנושי בימי קדם כמו היום להותיר את הנשים במעמד נחות עומדת התשוקה המינית, ואילו התורה פעלה לאיזון משני היבטים: א. האיש חייב בשארה כסותה ועונתה (אפילו של אמתו-שפחתו קל וחומר לאשתו), כך שהוא מחוייב לפרוס את חסותו עליה. ב. על האיש לרסן את תשוקותיו המיניות. ובכך התורה הובילה להרמת קרן ומעמד האשה. שהרי השפלתה האמיתית של אשה היא לא הדרתה מבית המדרש כי אם הפיכתה לאובייקט תשוקה. במלכי ומושלי קדם זה התבטא בלקיחת כל אשה יפה מאת בעלה (פרעה, אבימלך ולאחר מכן הגמוני יוון שבעלו כל בתולה), וכיום זה מתבטא בהימנעות מצנזורה וביטול תעשיית הפורנו באינטרנט.
וכאן אנו יכולים לראות את ההבדל בין הפנמה ערכית של מעמד האשה לעומת פעילות חיצונית. שהרי כיום מתוך הימנעות מהבאת ילדים +מגוון האפשרויות להתכלכל – פחתה קללת האל כך שאשה כבר אינה תלותית בגבר – וממילא היא היא משתלבת בכל תחומי החיים.
אך צא וראה היכן מעמדה כאובייקט מיני והיכן לא. בחברה שהפנימה את מעמד האשה שהיא שוות זכויות לגבר ושצדקותה (אף ללא לימוד תורה…) יכולה להביא לגאולת ישראל – לעומת חברה הפועלת לשילוב הנשים באופן מלאכותי בלא חינוך יסודי מקדים לאיזון בין עולם הגברים לעולם הנשים. (אין דברי מכוונים ליהודים שומרי תורה בלבד, אלא כל חברה שיש בה הפנמה ערכית של כבוד האדם ושיוויון האשה כאדם.)
קרבנות
כיום בעולם האורתודוכסי אין מבינים ואין מתחברים רגשי לרעיון של הקרבת קרבנות, אך טחו עיניים מראות כי התורה היא זו שיזמה את ההרחקה מקרבנות דם.
כבר בתחילת ויקרא צמצמה התורה את הקרבנות מקרבנות אדם וכלל החיות אל בהמה וצאן, וממרחבים בלתי מוגבלים לפולחן באוהל מועד (מה שהפך בדברים ל"מקום אשר יבחר ה'"),
כך שאם עד היום היה אדם רגיל להקריב קרבנות לאל בבמה שנבנתה באזור ביתו – באה התורה וצמצמה זאת הן במישור הטכני – לא להקריב בכל מקום כי אם במקום הצדק במקום מושב הכהנים והשופטים המלמדים את העם תורה ודעת. והן במישור הערכי: דעת אלוהים (דן דין עני ואביו הלוא היא הדעת אותי) חשובה יותר מעולות. שזהו מסר החוזר על עצמו בדברי הנביאים: "הלא שמוע מזבח טוב, להקשיב – מחלב אלים". "למה לי רוב זבחיכם", "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלהים – מעולות".
(ומכאן הערה לסבורים כי יש בספר דברים הכוונה ל"ריכוז פולחן", שההגדרה הנכונה היא "צמצום הפולחן").
ואם נשוב לשאלת היהודים, נראה כי אכן תורת משה מכוונת את היהודים לצמצום וגבולות לערכים ומנהגים לא רצויים מה שמביא להטמעה בפועל של ערכי מוסר נעלים.אך בפועל לאחר גלות כה קשה היהודים הסתגרו לחשוב כי די להם בזאת וכי אין צורך לפתח את הערכים הלאה. בעוד שבעת האחרונה התחדשו סוגיות רבות שיש לדון בהם מחדש – שהרי מעמד הגבר השתנה, מעמד האשה השתנה, מעמד הילדים השתנה, מעמד הממשל השתנה, מעמד האזרח השתנה, מעמד הסמכות המחנכת השתנה.
לא יתכן שאין לפתוח את הדברים ולחקור בהם שוב לאור עקרונות התורה, מהי הדרך הישרה אשר יבור לו העם כציבור והפרט כיחיד.
