שלושה מגזרים דחויים עדיין באותו סטטוס, ואני חלק משלושתם. אז מה הפיתרון? - קרוסלה - הבלוג של מתי הורוביץ

מסתובבת עם יהדות, מחשבים, אינטרנט, קידום אתרים, גוגל, אנשים , רגשות, מחשבות, עסקים , רעיונות, וקשקושים

Untitled-31

שלושה מגזרים דחויים עדיין באותו סטטוס, ואני חלק משלושתם. אז מה הפיתרון?

שלושה מגזרים דחויים, עדיין נמצאים באותו סטטוס עשרות שנים. המתנחלים, המזרחיים והחרדים.
מה שמלמד שהשינוי הנדרש עדיין לא קרה.

מהו השינוי הנדרש?

לפני כן צריך לדייק קצת בהגדרות:

  • "המתנחלים" זה שם קוד לימין הדתי. במיוחד חובשי "כיפת הסלע" ופאות ארוכות, והכי חשוב: *גם אם הם מתגוררים בתוך הקו הירוק*.
  • "המזרחיים" זה שם קוד לאוכלוסיה פרימיטיבית שמאמינה בבאבות וסגולות *גם אם הם אשכנזים*. אלא שהפרימיטיביות מזוהה יותר עם העליה מארצות המזרח.
  • "החרדים" יש שמתקשים להגדיר "מיהו חרדי" אבל ההגדרה היא די פשוטה, ישנו קו חינוכי חרדי, ומי שנוהג על פיו הוא חרדי. קו החינוך הזה מוגדר היטב במוסדות החינוך.

קל להבחין שעל אף השוני בין המקרים – מדובר באותה אוכלוסיה שמייצרת את הדחיה, ומדובר באותה אג'נדה שמזלזלת ב"פאנטים": הימין הדתי נתפס כ"משיחי" והמזרחיים – "משתטחי קברים" וכמובן שגם החרדים נמצאים באותה חגיגה.

מה אם כן השינוי הנדרש?

אני מאמין ששני הצדדים אשמים.

זה לא שהמתנחלים הם טלית שכולה תכלת. וסתם שונאים אותם. גם המזרחיים הם לא טלית שכולה תכלת. וסתם שונאים אותם. גם החרדים הם לא טלית שכולה תכלת. וסתם שונאים אותם. וכמובן שה"נאורים", הגרבוזים והאורשרים למיניהם – גם הם לא טלית שכולה תכלת, מדע וקידמה. והשנאה שלהם ממש לא מובנת, מתבקשת או נכונה.

אינני רוצה להכות על ליבם של אחרים ולהאשים ולהתלונן במה אחרים צריכים לתקן את עצמם. משום שראוי יותר שכל אחד יתקן את עצמו. אבל אני כן רוצה לשטוח דעה אישית, מהזוית שלי, שיש בה משלושת ה"רעות החולות".

יש בי גם מן ה"התנחלות" – גרתי במזרח ירושלים קרוב למחצית מחיי. וגם מן ה"מזרחיות" – חלק מבני משפחתי הינם "משתטחי קברים", סבתי הייתה מציידת אותנו בשן שום לפני כניסה לבית קברות, אמי קיימה עלי טקס "הסרת עין הרע על ידי עופרת" (גיסן בליי), ועוד… וכמובן כמובן יש בי מן ה"חרדיות" שאני נמנה על קהילתה.

ובכן.

המתנחלים

אני לא רוצה לדבר על הפאות הארוכות, שלא היו לי, אלא על הימין הדתי-משיחי. שרואה בהתיישבות באזורי יש"ע – מעשה כיבוש שהינו חלק מגאולת ישראל. כמה שנים מחיי עברו בחשיבה שכזו.

הבעיה היא כאן אותה בעיה של הפרימיטיבי ששם עין תרנגול כסגולה למשהו. מדובר באמונת שווא שמעשים מסויימים (יישוב הארץ) יביאו לתוצאות מסויימות (גאולת ישראל). בעוד שאין קשר בין הדברים גם מבחינה תורנית-רעיונית, וגם מבחינה עובדתית-מעשית.

מבחינה תורנית-גאולית – אין לדברים שחר, גאולת ישראל אינה תלויה במגוריו של אדם דווקא מעבר לקו הירוק או בכל אזור המאוכלס על ידי שאינם יהודים. הרעיון שהתורה חוזרת עליו בכמה מקומות – הינו שהקב"ה מסבב את הסיבות, כשעם ישראל אינו ראוי – הוא מושלך מארץ ישראל בכוח, וכשעם ישראל ראוי – הוא מגורש לארץ ישראל בכוח.

ואכן ראינו זאת לאורך כל הדרך, גורשנו ממצרים אל ארץ ישראל, ולאחר מכן גורשנו לבבל, את מהלך "שיבת ציון" יזם כורש – מלך בבלי, ואת הגירוש לאחר מכן יזמו הרומאים, ובבוא העת, האירופאים גרשו אותנו בחזרה. וכעת אנחנו כאן. נכון, בשלושת העליות ארצה – היתה מעורבות יוזמתית אקטיבית שלנו, אבל את המהלך הגדול יזם וניהל אלוקים, בדרכיו.

מאיר אטניגר, "מתנחל" שגר בתוך הקו הירוק. צילום: יהודה פרל/ "הקול היהודי"
מאיר אטניגר, "מתנחל" שגר בתוך הקו הירוק. צילום: יהודה פרל / "הקול היהודי"

ומבחינת "מצוות יישוב ארץ ישראל" – גם לדעת התומכים שישנה מצווה כזו, הקיום שלה הוא בכל נקודת יישוב, גם בתל אביב.
ישנם שיתנגדו בתוקף לדברי לעיל, ויטענו שחובה ליישב את יו"ש הן מבחינה תורנית והן מבחינה שאינה תורנית  כגון ביטחון או סתם חקלאות, אבל, עדיין מבחינה מעשית, הוכח שאין להתיישבות האזרחית יכולת לקבוע את מפת גבולות המדינה, אלא הממשלה ברצותה מיישבת את ימית וברצותה מפנה, ברצותה מיישבת את גוש קטיף, וברצותה קוטפת את הגוש, וכן הלאה לשאר חלקי יש"ע. ההשפעה האמיתית נמצאת בפעילות מתוך הממשלה, מערכת המשפט, תקשורת, והדרג הבכיר בצה"ל. ככה השמאל עובד, ובינתיים הצליח מאוד.

הלחץ האזרחי שנמצא מועיל הוא או פעילות אלימה כדוגמת הטרור הערבי, או לחץ בינלאומי. לעומת זאת בהתיישבות בשטח, הפגנת סולידריות או הפגנות מחאה – אין בהן ממש.

מה הוא השינוי הנדרש?

בשתי מילים: הפגנת רציונליות.

הפיתרון:  לפעול בעזרת הכלים שהזכרתי, להקים דור משפטנים, עיתונאי איכות, צוערים לשירות המדינה קצונה בצה"ל ועוד. מי ששם לב, יודע שכבר יש התחלה לכל הנ"ל, והם אלו שמובילים כמה וכמה שינויים. לעומת זאת הקמת מאחזים, הפגנות, וחסימות צמתים – לא הועילו בגרוש. אגב, משה פייגלין – מייסד "זו ארצנו" – תנועת המרי וההפגנות – היה מהראשונים להבין את זה.

המזרחיים

כמו שהקדמתי, שנאת המזרחיים – בעיני, היא לא שנאת הגזע, אלא שם קוד לפרימיטיביות ובערות, את אותה בערות אפשר למצוא אצל האשכנזים החרדים, בעבר, זה היה בעיקר בתת-זרם החסידי, וכיום ישנה זליגה גם לתת-הזרם הליטאי.
זו לא אמונה בסגולות – אלא חשיבה תמימה, נעדרת מודעות וביקורת. אחת התוצאות של חשיבה כזו, היא שכל מאחז עיניים יכול להמציא סגולות, ו"תיקונים", ישועות ומופתים. ותוצאה אחרת היא שבעלי החשיבה התמימה אינם מגיעים לאקדמיה ומחקר מדעי. תוצאות נוספות הן שפה עילגות ורמת טיעונים נמוכה.

הייתי שם, למדתי שם, באזור האשכזי-פרימיטיבי, זה לא מעורר שנאה, אלא רחמים.

ואם נוסיף לבערות, פערי נימוסים ותרבות מזרחית – נקבל "סרטי בורקס" "גזעניים" להפליא, אבל לא מדובר בגזענות אלא בסטריאוטיפ, כלומר אין טענה שמזרחיים לא מסוגלים להגיע רחוק, אלא דימוי שצריך להפריך.

אשכנזים משתטחי קברים. צילום ויקיפדיה
אשכנזים מאמיני עופרת וסגולות. צילום ויקיפדיה

בצמוד לסרטי הבורקס היו גם סרטי ומערכוני לעג לאשכנזים, דתיים. כי ההתנשאות האליטיסטית היא לא גזענות.

מה הוא השינוי הנדרש?

בשתי מילים: הפרכת הדימוי.

הפיתרון: הפרימיטיבים מטבעם אינם מודעים לבעיה, והם עסוקים בזיפזופ בין סגולות וישועות, מי יודע, אולי אחת מהן תעבוד סוף סוף. אבל הדור השני שרוצה לפעול אקטיבית לביעור הבערות – צריך פשוט לעודד רכישת השכלה. ככל שאדם משכיל יותר, הוא רחוק יותר מעולם המיסטיקה, מעשיו רציונלים יותר ופעולותיו משמעותיות יותר. ואם המזרחיים כמו גם החסידים – יוכיחו השכלה – אזי עור כהה ולבוש חסידי יהיו דברים שיש להתגאות בהם.

החרדים

נו, מה לא נכתב על החרדים? למען האמת כבר אין לי כוח לכתוב בנושא.

אבל בדיוק כמו המזרחיים, החרדים נתפסים כפאנטים.

בלבוש אשכנזי-חסידי – אין שמץ של נחיתות תרבותית, בדיוק כפי שלר' מתגלגלת אין עליונות – אבל קרייני "קול ישראל" מתאמצים לגלגל את הר'. למה? כי הדימוי נובע מכמות מובילי הדעה והידע בקרב בעלי היגוי גרוני, ר' מתגלגלת,  או לבוש חרדי. והסטריאוטיפ – מבוסס על המציאות האמיתית שבה מובילי הדעה ובעלי הידע בתחילת הדרך – היו חילונים-אשכנזים. ועל זה אין חולק.

אני לא רוצה לתאר לעצמי כיצד היתה נראית מדינת ישראל לו הוקמה בידי חרדים, בעצם, גם אין צורך, החרדים הרי התחילו ראשונים את העליה לארץ ישראל, והם היו מייבשי הביצות הראשונים. אבל בדיוק כמו בסטריאוטיפ, הם לא ידעו איך להתארגן, ואיך להוציא לפועל "הקמת מדינה".

"הקמת מדינה" היא מקצוע לא נפוץ, אין הרבה אנשים בעולם שהקימו מדינה.

גם אחרי שנצביע על המריבות ובמיוחד אלו הקטנוניות, השחיתות, ההשתלטות, וכל שאר הבעיות שנלוו להקמת המדינה בידי החילונים האשכנזים הנאורים – עדיין, יש כבוד. דווקא כיום אפשר להעריך יותר את אליטת השמאל (דאז) שהצליחה להוביל בהקמת המדינה. דווקא משום שההגנה נקטה בדרכי דיפלומטיה – היא הוכרה במהרה על ידי מדינות העולם. דווקא משום שההגנה נקטה בקו שלטוני תקיף ותקפה את אלטלנה – היא הצליחה ליצור את הממלכתיות שהיא לטובת כולנו.
אופס, ה"ממלכתיות".

שלושת המגזרים הנ"ל הם בדיוק חסרי הממלכתיות, ולכן הם לא מצליחים להתרומם.

ממלכתיות במובן של "רפובליקניזם" היא תחושת אחריות אזרחית משותפת לקיום מוסדות הרפובליקה באופן מאוחד. כיום אפשר להתווכח על הנושא ועל הצורך ועל הנכון. אבל בימי הקמת המדינה זו היתה חובה אזרחית ממדרגה ראשונה, למי שמעוניין כמובן בקיום המדינה.

המתנחלים פועלים בכוחם האזרחי, לא דרך מוסדות הרפובליקה, המזרחיים כנ"ל ובאופן חמור יותר, מעולם לא הסכימו להיטמע ולהיות חלק מהקיים והמאוחד. מתוך טענה שהקיים הוא "אשכנזי". והחרדים סתם עמדו בצד, הסתפקו כיצד להתייחס למה שקורה כאן, ונקטו בשב ואל תעשה.

אומרים שלקחו על עצמם לשקם את עולם התורה, אבל זה לא נכון.  החרדים מהיישוב הישן וכן בחו"ל פשוט המשיכו בחיים הרגילים תוך התעלמות ממה שקורה, ומבלי להשתתף בשום שיקום. השיקום הגיע בדיעבד, עם התרבות האנשים והמוסדות. אבל חוסר הממלכתיות הביא לכך שכל קהילה דאגה לעצמה, בלבד. וכך תוך 60 שנה, קמו מאות קהילות נבדלות זו מזו, ומתחרות זו עם זו, הקהילה החרדית היום מפולגת ומשוסעת מבלי יכולת לארגן דבר. באופן ממלכתי.

התנגדות חרדית לחינוך "ממלכתי חרדי".
התנגדות חרדית לחינוך "ממלכתי חרדי".

ואם ברצוננו להבין למה אותם ה"גזענים" מהשמאל מזכירים כל הזמן שהנאורות היא באירופה ולא בארצות ערב, צריך לזכור שיסוד התנועה הציונית-לאומית ודגם החיקוי להקמת מדינה – הגיע מאירופה.

המתנגדים לנאורות אוהבים להזכיר שגרמניה "הנאורה" רצחה 6 מליון יהודים. זה נכון, אבל בדיוק המכונה הנאצית המשומנת היא דוגמה ליכולות הארגון הגבוהה שיצרו באירופה. באירופה היתה נאורות וקידמה, היכולה לשמש לטוב ולמוטב. ארצות ערב – לעומת זאת לא היו דוגמה לשום דבר טוב, ועד היום, 70 שנה לאחר מכן, אנחנו עדים ל"יכולות" שלהם. אצלם זה או דיקטטורה ושלטון ביד קשה, או אנרכיה ופיצול לשבטים, חמולות ותתי חמולות.

ואילו הממלכתיות והשאיפה לריבון יחיד מתוך השתתפות אזרחית – היא הסיבה שהשמאל הצליח להשתלט על הקמת המדינה והתודעה הישראלית. משום שהיה להם דגם חיקוי המלמד כיצד לנהל מדינה.

למתנחלים אין דגם חיקוי, למזרחיים אין דגם חיקוי, וגם לחרדים אין דגם חיקוי.

מה הוא השינוי הנדרש?

בשתי מילים: דגם חיקוי.

הפיתרון: החברה החרדית חייבת לעבור סדנת "ממלכתיות" והתנהלות תקינה. כיום ההתנהלות החברתית החרדית הינה התנהלות ה"שטעטל" או לחילופין ה"כפר הערבי", אין מדיניות, אין אחדות, אין תקנים, אין חוק, איש הישר בעיניו יעשה. אפשר לחיות ככה לאורך זמן, אבל לא להפוך למודל מוערך קל וחומר לא למודל לחיקוי.

ובאברהם נאמר "ונברכו בך משפחות האדמה ובזרעך".

פוסטים אחרונים

קבלו עדכונים בפייסבוק

השאר תגובה

אם הגעת עד לכאן, אשמח לחוות דעתך על הפוסט בשתי מילים (לא יתפרסם באתר)