ויכוחים על הכל. על חכמת חז"ל ועל איסור שז"ל, על פרשנות בסגנון שד"ל ועל שבת ודיגיטל.
והנפש לא נחה, ואינה מוצאת מרגוע.
לאנשים שנחשפים לזה לראשונה מדובר בבום אדיר. וכמו כל כניסה לפרד"ס, יש מי שמציץ ומת, ויש מי שרק נפגע, חלק כופרים, וחלק יוצאים בשלום.
איך יוצאים מזה בשלום?!
מהיכרות עם נכנסי פרדס מתקופת עצכ"ח, אני מתקשה לשים את האצבע ולהצביע מה הגורמים המאפשרים לעבור בשלום מסלול שהאדמה רועדת תחתיו.
כל הנחות היסוד נפתחות לדיון, לאט לאט. שכבה אחרי שכבה.
בתחילה דנים רק על יציאה לעבודה, ועל טלפון כשר, אחרי זה על גדולי הדור, ואח"כ על מכירת חמץ ופרוזבול. וקצת שאלות עולות בתחום התורה והמדע. וקצת על ישועות הצדקה ומיסטיקה. אח"כ מתחילים להסתפק על גדולי הדור הקודם. המחזירים בתשובה. על הלכות מוזרות בשולחן ערוך (אסור לנגב בטישו כי האש שולטת בו). ועל פירוש רש"י, ועל אונקלוס, ואז כבר אפשר לדון על הרפואות המוזרות בחז"ל ועל אגדות רבה בר בר חנה.
ומשכך נפתחת הדרך לערער גם על פסיקות חז"ל, דיוני תורה ומדע עולים מדרגה כי הרי חז"ל טעו במערכת השמש ובהתרבות הכינה.
ומה קורה בתחום האבולוציה, רגע המוות וידיעה ובחירה.
וכמובן שתוך כדי יש ביקורת המקרא וגילויים מסעירים על עמי נוספים שנהגו בחוקים הדומים לחוקי התורה.
וכל האמונה מתנפצת לרסיסים והחיכוכים עם הסביבה הקרובה הולכים ונעשים בלתי נעימים, ההורים לא מבינים, ולפעמים בן/בת הזוג הוא לא פחות משמן למדורה. ואיפה אני קובר/ת את עצמי?
חלק מקוראי הדברים מהנהנים לעצמם ומזהים את התהליך שעברו או עדיין עוברים, פחות או יותר בסדר הזה.
ובכן מדובר בתהליך טבעי שמתרחש במפגש בין חרדי סקרן ואינטלקטואל לעולם הגדול.
חלק מחברי וידידי נשברו. פרקו עול וברחו. חלקם חרדים כלפי חוץ וחילונים גמורים בפנים. חלק יצרו גירסת יהדות/חרדיות משלהם.
כמובן שאי אפשר לבחון באמת מי מאושר יותר, לא רק מפני שאלו דברים שבלב, אלא בעיקר משום שלאנשים שונים יש התאמות שונות להמשך החיים לאחר המוות.
אבל יש את אלו שהתמתנו, והנמיכו ציפיות. הם כבר לא שואפים לברר את "האמת לאמיתה", ומוכנים גם לכבד את המשפחה האדוקה שמבקשת מהם להגיע בלי "אייפון ודוימיו". ומוכנים לסבול שגיונות מטעם בתי הספר ומנהלי תלמוד התורה. הם מוכנים גם ללכת למקום חדש ולהתחיל מחדש.
הם מוכנים לסבול, ולכן יכולת השיפוט שלהם בעיני נקייה יותר, הבחירה בין הדרכים זכה יותר. אפשר להסתכל מסביב ולבחור כיצד אני רוצה לחיות, ואיך אני רוצה שילדי יגדלו. האם בסביבה חילונית? דתית-לאומית? חרדית-לייט? חרדית אדוקה?
כשהבחירה מזמינה החלטה והכרעה, אפשר פתאום לראות את מעלותיה של כל חברה לעומת חסרונותיה. זווית הראיה מתרחבת ומאפשרת בחירה מתוך הזדהות עמוקה, בחירה שלאחריה יש שלווה.
