בפוסט הקודם הבנו שחרדים מצביעים לליכוד, בין השאר מתוך רצון להפריד את היהדות מכפיה דרך המדינה. ויתרה מזו, הרב משה גרילק, קרא לכך בעצמו לפני כעשרים שנה. כך שאין לו התנגדות לרעיון עצמו. אז מה כן? קראתי את דבריו בעיתון "משפחה". ומצאתי בדבריו ארבעה טיעונים מרכזיים ועל ארבעתם אשיבנו.
א. "מדובר בסערת רגשות, יצר ה"דווקא" והנקמנות"
מצטער, אני לא יודע למי הוא מכוון. החרדים מצביעי הליכוד שאני מכיר, עושים זאת מתוך מחשבה, כובד ראש, וחשיבה לטובת היהדות. כנראה, שזכיתי במה שלא זכה הרב גרילק, ובסביבתו מסתובבים אנשים נסערי רגשות, נשלטי היצר ושאיפות נקמה. בעוד שבסביבתי, כחבר ליכוד. הדבר לא כך.
ברוב המקרים, מדובר באנשים שעברו תהליך חשיבה, שהרב גרילק עצמו הוביל לא פעם בטוריו המצויינים בפתח עיתון משפחה. וכפי שהובאו בחלק הקודם. המתח והחיכוך בין החרדים לחילונים כאן בישראל, מחייב חשיבה מחודשת, ולגישה הליברלית יש מה להציע בנידון. אבל יש שני סוגי ליברליות – כזו שבאה מימין מתוך שמרנות וכבוד למסורת, וכזו שבאה משמאל, מתוך רצון לשנות וזלזול בדת. וככל שמדובר בהשפעה שלטונית, הליכוד היא המפלגה הגדולה היחידה שהיא גם ליברלית מצד אחד, וגם מכבדת מסורת מצד שני. ולכן, מדובר דווקא בחשיבה שכלית רגועה, מתוך רצון להיטיב ליהדות ולציבור החרדי.
ב. "מספר המצביעים ל"יהדות התורה" מודיע כמה אנשים רוצים שחיי המדינה יתנהלו לפי התורה"
הרב גרילק הביא בשם החזון איש שהצבעה ל"יהדות התורה" היא למעשה סוג של "התפקדות" למען התורה והמצוות, וכל קול שנגרע ממנה הוא פספוס של קול צלול הבוחר בחיי תורה ומצוות.
אז כמובן שאפשר לחטט בהיסטוריה ולגלות שהחזון-איש דיבר על כלל המפלגות הדתיות, שהרי החזון-איש היה חי בסך הכל בשתי מערכות בחירות. כשבראשונה הדתיים והחרדים חברו למפלגה אחת, "מפלגה דתית מאוחדת". ובכנסת השניה, אמנם היה פיצול בשל מחלוקות, אבל לקראת המערכת השלישית, כשהחזון כבר נפטר, החרדים שוב ניסו להגיע למפלגה דתית מאוחדת. כלומר, לא מדובר בהצבעה דווקא ל"יהדות התורה". אבל נניח לכך.
הבעיה המרכזית בטענה הזו, היא שכיום, כשהדמוגרפיה נחקרת לעומק, אין שום צורך בהתפקדות הזו. שהרי על סמך מערכות החינוך, הילודה, ועוד כמה פרמטרים – ניתן לקבוע לא רק כמה שומרי מצוות חיים היום במדינת ישראל – אלא כמה יוולדו בעוד עשור. כך שלמעשה, כיון שיש ירידה בהצבעה פנימית ליהדות התורה – עדיף מראש לא להתייחס להצבעה בבחירות כהתפקדות. זה לרעתנו.
ג. הצבעה לליכוד היא "שותפות זעירה לכל סטייה רוחנית של השלטון"
האמינו לי, אני מעדיף לשמוע שמדובר בתוכן מוזמן וממומן, מאשר לחשוב שהרב גרילק הנכבד כתב זאת. הרי המפלגות החרדיות הן אלו שמקימות ומחריבות את השלטון. למה יצאנו עכשיו לבחירות?!
אמנם הממשלה היתה חלשה, בעקבות התפטרותו של ליברמן. אבל טכנית מדובר בפיזור בגלל "חוק הגיוס". וגם הממשלה הבאה, לא תקום בלי המפלגות החרדיות. כך שהן השותפות המרכזיות, "לשון מאזניים" עליהן עומדת כל ממשלה בישראל כבר עשרות שנים.
ד. מדובר ב"זלזול בבקשתם של זקני הדור"
על זה כבר עניתי בארוכה בחלק הראשון. גדולי הדור לא מתעניינים במשחקי הכסאות, אלא באחריות יהודית למען העם. וכשאנשים בשטח מנותקים מגדולי הדור, מצביעי הליכוד צריכים לעשות ככל שביכולתם לפעול למען אחריות יהודית, ממקומם הם.
אבל צריך להוסיף גם עוד שהשימוש בגדולי ישראל כאן הוא לחלוטין לא במקום.
באופן עקרוני, כל אדם דתי, בכל מקום ובכל נושא שרבו מורה לו בו הלכה, אזי הוא מחוייב לשמוע לו, ומומלץ גם לשמוע לו גם בנושאים אחרים שעליהם נאמר "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל".
הדיון הוא במקום שאין הלכה פסוקה
אבל, הדיון הוא עבור אדם ונושא שרבו לא הורה לו הלכה, ואף לא עצה. והאדם מנסה לפעול בו כחכמתו.
בדיונים כאלה, השימוש ב"גדולי הדור" היא הצלה גדולה עבור זה שמגיע לדיון חסר טענות. שהרי בהלכות פסוקות אין צורך לגייס את גדולי הדור כסיוע. אך, בנושא הבחירות, לא רק שאין בה הלכה מוסכמת, אלא רבני הדור עצמם חלוקים בו נחרצות, זה אומר טהור וזה אומר טמא. זה אומר מותר וזה אומר אסור.
ולכן, להכריז על כמה רבנים, גדולים ככל שיהיו, שהם הם גדולי הדור הבלעדיים שכל הדור חייב להישמע להם. זו כבר לא טענה רצינית. אם רוצה אדם לטעון מסברה, אפשר לשבת ולדון. אולי נקבל ואולי לא. אבל לבוא ולהילחם ולזלזל בזולת בטענת "אתה נלחם ומזלזל בגדולי הדור" כשהדברים הפוכים – במחילה, אבל זה זלזול באינטלגנציה.
ומכאן, קריאה של חיבה ומצווה, למי שרבו לא הורה לו הלכה, וברוח ימי הפורים, הימים בהם קיימו את מה שקיבלו כבר. ועל מנת לקיים את הערבות והאחריות היהודית שיש לנו כלפי העם היהודי. עלינו להניח לאנשים לנפשם. ולפנות להפיץ את היהדות, התורה, וגמילות החסדים, בדרכי התורה, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
ומי כהרב גרילק שהיה מראשוני העוסקים בקירוב, יודע שאי אפשר לקרב אנשים בכפיה, אלא מתוך מאור התורה.
