משתתפים: שדכן, שדכנית, אב, אם, רווק, רווקה, גרוש וגרושה. שדכן שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון מהזוית שלי שהיא כמובן המלצה חמה להינשא בשיטת השידוכים.
לא נעים לשמוע, אבל כשנושא ציבורי הופך לבליל של קולות, צריך לחזור לנקודת המוצא, ולאמיתות בסיסיות. במלחמת המינים – יש מנצח אחד, זה שלא
אני אדם אופטימי, אבל אני רואה סביבי דיבורים גדולים על השינוי החברתי במגזר החרדי. וחשוב לי לקרקע קצת את האנשים. יש כאלה שנהנים לתאר את
ויכוחים על הכל. על חכמת חז"ל ועל איסור שז"ל, על פרשנות בסגנון שד"ל ועל שבת ודיגיטל. והנפש לא נחה, ואינה מוצאת מרגוע. לאנשים
עם דילמת "הביצה והתרנגולת" תמיד מסתדרים, או שיש ביצה, או שיש תרנגולת או גם וגם. בדרך כלל לא נדרשות החלטות מהותיות או מוסריות בעקבות הדילמה.
כשאין תקציב מחקר, טוב שיש ילדים ואפשר לבצע עליהם ניסויים בבית. והפעם על ילדים שמתבלבלים בין ימין לשמאל, ותינוק שובב באמצע הלילה. == ניסוי #1
הם היו שם בהמוניהם, המון בקבוקי זכוכית. זכוכית עבה, די חסינה. ובתוכם היו פתקים. הפתקים היו בגדלים שונים, בגוונים שונים, ולא כולם היו מנייר,
שלושה מגזרים דחויים, עדיין נמצאים באותו סטטוס עשרות שנים. המתנחלים, המזרחיים והחרדים. מה שמלמד שהשינוי הנדרש עדיין לא קרה. מהו השינוי הנדרש? לפני כן צריך
נסעתי לירושלים בקו 402, שעת בוקר, קצת פקוקה. עוד לא היה חם כל כך, והמזגן לא קירר חזק כל כך. פתאום קריאה רמה. נוסע שישב
המקראות: ויקרא, פרשת אמור וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת